בשנת 2005 טען ולדימיר פוטין, כי פירוקה של בריה"מ היה "האסון הגיאו-פוליטי הגדול ביותר במאה ה-20". באותה עת, רק מעטים ציפו שהוא יעשה משהו בנדון. אבל אז באו הכיבושים של אבחזיה ואוסטיה מידי גאורגיה ב-2008, סיפוח חצי-האי קרים ב-2014 והפלישה לאוקראינה ב-2022.
לצד אפשרות שובו של דונלד טראמפ – שבעבר הבטיח שיוציא את ארה"ב מנאט"ו ולאחרונה הצהיר שלא יבוא לעזרת החברות בו – גובר באירופה החשש מפני פלישה רוסית לאחת ממדינות נאט"ו בעשור הקרוב והצורך להתמודד מולה בלא סיוע אמריקני. פלישה כזאת עלולה לבוא בתוך חמש שנים לאחר סיום המלחמה באוקראינה – הזמן שיידרש לרוסיה לבנות ולחמש מחדש את צבאה, מזהיר ניו-יורק טיימס.
החששות מפני מה שמכונה "השאיפות הקיסריות" של פוטין מלווים מזה זמן רב את המדינות הגובלות ברוסיה או הקרובות מדי אליה. מוסקבה מצידו דוחה את הדאגות שמא בכוונתה לתקוף את נאט"ו: זהו חלק ממסע דיסאינפורמציה מערבי נגד רוסיה, טען בשבוע שעבר ראש מודיעין החוץ, סרגיי נרישקין. אבל רוסיה גם הכחישה שהיא עומדת לפלוש לאוקראינה, מזכיר הטיימס.
החששות באירופה התעצמו לנוכח המיליטריזציה של הכלכלה הרוסית בידי פוטין בחודשים האחרונים והוצאות הענק לביטחון, בעוד חלק מהרפובליקנים בקונגרס בולמים את הסיוע לאוקראינה. נאט"ו טוענת שהיא ערוכה להגן על הגבולות של כל 31 החברות, אשר הגדילו יחדיו את תקציבי הביטחון שלהן ב-190 מיליארד דולר מאז הפלישה לקרים.
אבל מדובר רק בתחילתה של סגירת הפער שנוצר לאחר תום המלחמה הקרה. מה שזכה לכינוי "דיבידנד השלום" הביא להסטת טריליוני דולרים מהביטחון לבריאות, חינוך ודיור. התעשיה הביטחונית באירופה הצטמקה בשל הירידה בביקוש לטנקים, מטוסי קרב וצוללות. בשנת 2006 אומנם הסכימו מדינות נאט"ו להוצאת 2% מהתוצר לביטחון, אך לא הייתה זו דרישה מחייבת ובשנת 2014 רק שלוש מבין 28 החברות דאז עמדו ביעד זה; אשתקד המספר הגיע ל-11 והשנה הוא צפוי להיות 20 (מתוך 31).
הברית תבדוק את מוכנותה בתרגיל בן חודש שהחל בשבוע שעבר, ובו משתתפים 90,000 חיילים – הגדול מסוגו מאז תום המלחמה הקרה. העובדה שהתרגיל יבחן כיצד יגיבו כוחות נאט"ו לפלישה רוסית גורמת עצבנות במדינות הגובלות ברוסיה, במיוחד הבלטיות והנורדיות. "אני לא אומר שזה עומד לקרות מחר, אבל עלינו להכיר בכך שהשלום אינו מובטח", הסביר האדמירל רוב באואר, יו"ר הוועדה הצבאית של נאט"ו. לדבריו, זו הסיבה לכך שנאט"ו מתכוננת לעימות עם רוסיה לצד מה שהיא מחשיבה כאיום מספר אחת – הטרור.
