הצגה חדש של התיאו-טרון שליד תיאטרון החאן. אפשר לדבר על שרשרת מסירה בין המחזות של הקבוצה המיוחדת הזאת. השם תיאו-טרון נשמע מסקרן מלכתחילה. רואים את סימני הדרך. עקבתי אחר ההצגות של קבוצת התיאטרון המיוחדת הזאת כבר בשלבי הניסוי הראשונים. סיקרתי בעבר שתי הצגות שלהם - ההצגה 'מחר נצחק' וההצגה 'חלילה'. כמובן, נתתי בסקירות שלי מקום בולט למייסדי הקבוצה בעקבות משנתו של הרב פרומן - ודגש מיוחד על התרומה של נתנאלה תירוש, היא אכן הרוח החיה בתיאטרון החלוצי. היא גם המנהלת האמנותית ובמחזה הנוכחי מככבת כאם החתן. יעל ניברון הבמאית היא האֵם הנפגעת, ולצידה משחקים שרון אלכסנדר כ'איש הנכבד' ואיתם שיר שנער ואליהו פלאי. אני זוכר את הכיוון ונראה לי שהם מממשים את הכוונות. על דפיּ התוכן המצורפים להצגה הראשונה נכתב מניפסט שתֵאר את היעד של חבורת האומנים: "חתירה לחיבור בין עולם התוכן התיאולוגי היהודי לבין עולם המֶדיום התיאטרוני. האנסמבל אשר קם בעקבות חזונו של הרב מנחם פרומן ז"ל קיבל בית בתיאטרון החאן וזכה מאז לליווי מקצועי על-ידי הצוות האמנותי בתיאטרון. ככל שהזמן חולף, אנו מגלים שמדובר לא רק בניסוי, לפנינו מאבק על משנָה רוחנית. אפשר להיווכח שאין מדובר רק בצעידה בדרך חדשה: המחזות שהוצגו עד כה מעידים על יישום רבגוני, יש קבלות. הרקורד מוכיח שיש כאן חיבור בין הרוח היהודית לבין האמנות.

'מחר נצחק' ו'חלילה' - על נצחיותה של הרוח

בהצגה 'מחר נצחק' ראינו בצורה מוצהרת כיצד התפיסה של ספר קוהלת מחלחלת לבימה של קבוצת התיאו-טרון, ולמדנו שאפשר לקחת מציאות עכשווית ולהציג אותה כמשל על הזִקנה, על מחזוריות החיים. מי שיצא מן ההצגה התפעם ונרגש, ויש תחושה שהמילים הותירו חותם. ראינו בעלילה ובפשר של המחזה קריאת כיוון: ניסיון להבין את נצחיותה של הרוח. סיומו של ספר קוהלת אכן הלם את הכיוון הזה: "והרוח תשוב". גם בהצגה 'חלילה' ראינו שהאתגר לא נעלם, שיש כאן קבוצה שנאבקת על דרך אידיאית, שההצגה שלהם לא רק חייבת להימשך, היא גם חייבת לטלטל. תמונה ראשונה של ההצגה "חלילה": שלישיית שחקנים מקדמת את פנינו כעין 'פרזנטורים' של העיר 'חלילה' והשיח ביניהם מכין אותנו למתחולל בעיירה הבדיונית: אכן גופה אלמונית נמצאה מוטלת בשדה. למן ההתחלה ברור לנו שלא נקבל עלילה מובנת וקלה לעיכול. המחזה יקפיץ אותנו מתמונה לתמונה עד לפענוח הסודות.