מרעיל הבארות, שורף היערות, נתניהו
החלטת בנימין נתניהו ללכת בעקבות איתמר בן-גביר "כצוואר אחרי החבל"
1 ולהגביל את ביקורם של ערביי ישראל בהר-הבית בחודש רמדאן נועדה להצית אש, לשרוף את היער, להרעיל את מי הבאר. זה צעד שלא נועד להנמיך את גובה הלהבות אלא להגביהן עם עמוד עשן עד לב שמי המזרח התיכון. אלוהים אדירים, אני מייחל בכל נפשי ומאודי שג'ו ביידן לא יניח לו לעשות זאת. אנא, Please.
עוד נעסוק בנושא הבוער ומרתיח הדם. ברגע זה אני מבקש להוסיף רק הערת שוליים שהיא בעיניי מהותית מאוד: אם כבר - צריך היה להגביל את עליית כל אזרחי ישראל להר-הבית בחודש רמדאן, יהודים כערבים, מתנחלים כפלשתינים. הרי אפליית ערבים אזרחי ישראל משחקת לידי מי שטוענים כי ישראל מדינה גזענית.
מצביע נגד
במאמר מעולה "קווים נפיצים" הסביר היום ד"ר רונן ברגמן בידיעות אחרונות כי הפגיעה במשק הגז של אירן היא עליית מדרגה במלחמה הסמויה בינה לבין ישראל. זאת בהנחה - שאני מקווה כי אינה נכונה וממליץ לממשלה להכחישה - שהמוסד עשה זאת. אומנם מבצע לתפארת, אך אני נגד.
ישראל פועלת כבר שנים נגד התוקפנות האירנית. כל שתעשה לפגוע במשטר האיאתולות החשוכות - ראוי גם ראוי. היא עשתה רבות ואין מניעה שתגביר פעולות מן הסוג שכבר ביצעה, ואף ביתר שאת.
אך עליית מדרגה ביוזמה ישראלית אינה נבונה ומזיקה. זה כהופעה האומללה של בנימין נתניהו עם הארכיון ש"המוסד" שלף מאירן. מעשה ראוי והצהרה מופקרת לצידו. אלא - אם כפי שנרמז באורח עבה בקטע הקודם - ביבי רוצה מלחמה, לא הסדר מדיני.
פלשתין נוסח ביבי
ארבע פעמים התחייב בנימין נתניהו לתמוך בהקמת פלשתין, או לפחות לדון באפשרות זו.
ערב הבחירות ב-1996 הזהיר אותו מיכאל איתן הנבון כי אם לא יכריז על כך - יפסיד בקלפי, וביבי שמע בקולו. שנה לאחר מכן חילק את חברון. עוד שנה וויתר על 14% מיהודה ושומרון, אבל ב-1999 הפסיד בבחירות ולא הספיק לבצע.
עשור לאחר מכן נסע עד אוניברסיטת בר-אילן והביע תמיכה בכינון פלשתין. עוד שמונה שנים וקיבל בברכה את תוכניתו של דונלד טראמפ שכללה הקמת מדינה פלשתינית. אז מה עכשיו? הוא מתבקש לחזור על עמדתו. להכריז כי מוכן לדון בכך. אך הוא מסרב שמא הדבר יעלה לו בכסאו.
על זה הוא מסכן את האזור במלחמה (בה הוא, כנראה, מעוניין להמשך שלטונו). על זה הוא מונע הסדר נורמליזציה חשוב מאין כמותו עם סעודיה. נבל? רשע? הכל נכון.
להגנת הנתעב
כבר כתבתי כאן כי אני מתעב את עמדותיו של ח"כ עופר כסיף, אך שמחתי לשמוע הלילה מפי דפנה ליאל כי אין רוב להדיחו מן הכנסת למרות עמדותיו המזוהמות. אני תומך מובהק בדברי וולטר (פרנסואה מארי ארואה): "אני סולד מדבריך אך איהרג על זכותך לומר אותם.". אם להדיח ח"כ מתפקידו הרי זה חייב להתנהל על-פי חוק יסוד, ובבית המשפט.
"כל קשר בין הדמויות"
בהמלצת זבן בחנות הספרים, שדעתו נחשבת בעיניי, קניתי את "כל קשר בין הדמויות" לאודי שרבני. קראתי בנשימה עצורה. עקבתי אחרי ניסוחים מקוריים. היא והוא. הוא והיא. הוא סופר והיא מתרגמת לצרפתית.
כתוב היטב. אבל היכן התוכן? רק קצפת אינה מאכל (הוא מסיים ב-Bon Appetit.). אך לא אגרום עוול לשרבני. במונולוג שלה בסיום יש גרגרי תוכן. קצת מאוחר מדי.