התמונה הייצוגית של 7.10.23

צפיתי בעבודות רבות של אמנים בנושא אסון ה- 7.0.23, רובן מרגשות ומשקפות את האירוע, אבל עבודה אחת הצליחה יותר מכולן לרגש אותי ולהעביר לי את עוצמת האירוע. בקולאז' הבנוי משלש יצירות שונות מצליחה האמנית רחל רינת הייליג (בבית האמנים, ת"א) להעביר לנו את תחושת האסון של 7.10.23. במבט ראשון נתקלת העין בצילום של תמונה מהסגנון הקלאסי ובה אם מבועתת המגנה על ילדתה. וההקשר המיידי הוא לאמא ביבס החטופה, המגינה על ילדיה באסון 7.10.23. בהמשך, נוטה העין לימין שם נשקף דף תווים אניגמטי, ובקטע התחתון צילום של סערה שמאחד את כל אווירת סערת הנפש בתמונה. האמנית מסבירה: "לעבודה זו קראתי "סטאבט מאטר" כשם היצירה של פרגולזי (בצילום התווים) העוסקת במריה המבכה את בנה ישו. במילות המזמור מתוארים יגונה וכאבה של האם האבלה. הציור בו מופיעה אישה מבועתת ונמלטת כשחרב מונפת מאחוריה לקוח מעבודתו של צייר איטלקי מהמאה ה-17 GUIDO RENI (גווידו רני), המתייחס לאירוע מהברית החדשה בו ציווה הורדוס להרוג את התינוקות שנולדו בבית לחם אחרי שבישרו לו כי נולד מלך חדש ליהודים. שם היצירה 'מות התמימים' או 'רצח החפים מפשע'. הצילום הנוסף שלי מתאר סערה, סערת רגשות, עננים קודרים המבשרים רע."

ביצי המשאלות במערת ג'רבה

ג'רבה הוא אי-קטן בים התיכון, בדרום מערב טוניס. במאה ה-8 לפנה"ס הוקמה במקום על-ידי הפיניקים תחנת מסחר שנקראה ביוונית מנינקס, והפכה מאוחר יותר לתחנת מסחר רומית שעסקה בעיקר בייצוא בדים צבועים שני. בשנת 655 לספירה נכבשה ג'רבה על-ידי הערבים והפכה לחלק מטוניסיה. במאה ה-61 שימש האי בסיס ימי זמני לרבי החובלים, שודדי הים העות'מאנים, האחים ברברוסה. יהדות ג'רבה נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים כהנים הגיעו לאי בימי שלמה המלך יחד עם יורדי ים פיניקים כדי להביא את צבע השני (אדום עז) המוזכר בתנ"ך, ולכן ג'רבה נקראת עיר הכוהנים. לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס) הגיע לשם גל נוסף של יהודים. יהודי ג'רבה שמרו על המסורת היהודית באדיקות רבה. עם קום המדינה רבים מהם עלו ארצה ואלה שנשארו שמרו על מנהגים יחודיים שמושכים קהל מבקרים מישראל.