כאשר אמר ג'ו ביידן שהוא "זועם ושבור לב" על הרג שבעת עובדי World Central Kitchen בעזה בידי צה"ל, עלתה שאלה טבעית: האם מכה זו, למרות שמדובר בטעות טרגית, תוביל אותו להטיל תנאים על הסיוע הצבאי לישראל? נכון לעכשיו, הבית הלבן אינו אומר האם זעמו של הנשיא יוביל אותו לנקודת שבירה מול בנימין נתניהו לקראת שיחתם היום (4.4.24). בפומבי, ביידן מגביל את תגובתו ללשון חריפה יותר – מציין ניו-יורק טיימס. ביידן שב ואומר כי התקפה ברפיח תהיה חציה של קו אדום – בלא לומר מה יהיו ההשלכות. ההרג השבוע הוא הוכחה נוספת לכך ש"ישראל לא עשתה די הצורך להגן על עובדי הסיוע", אמר שלשום, בלא לומר כיצד היה רוצה שישראל תנהג. דובר המועצה לביטחון לאומי, ג'ון קירבי, אמר למחרת, כי תסכולו של ביידן היה ברור. "אני מקווה שזה הרגע בו הנשיא ישנה כיוון", אומר הסנאטור הדמוקרטי כריס ון-הולן, מתומכיו הבולטים של ביידן ומי שבמשך חודשים קורא להטיל תנאים על הסיוע הביטחוני. "נתניהו מתעלם מבקשותיו של הנשיא, ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לשלוח פצצות בנות חצי טון ללא כל תנאי. אנחנו לא יכולים לשלוח פצצות ואז לקוות שנקבל הבטחות". הטיימס מציין, כי הטלת מגבלות על השימוש בנשק אמריקני היא הנורמה, וכך למשל נעשה מול אוקראינה שאינה רשאית להשתמש בו למתקפות בשטח רוסיה. ישראל היא היוצאת מן הכלל. גם כאשר מנהיג הרוב בסנאט, צ'אק שומר, קרא למעשה להדיח את נתניהו, הוא הבהיר שאפילו אינו רוצה לדבר על אפשרות כזאת. ביידן יכול לנקוט צעדים אחרים. למשל: ארה"ב יכולה לדרוש שצה"ל ילווה את שיירות הסיוע, או שיחידות סמוכות יעמדו איתן בקשר רצוף – שתי אפשרויות שהסנאטורים הדמוקרטים כריס קונז וריצ'רד בלומנטל העלו בפני נתניהו כבר בפברואר. נתניהו אמר להם שלדעתו בעיות הסיוע נפתרו, אך הבטיח להעלות את הנושא בפני הדרג הצבאי. האירוע השבוע מלמד, שלפחות חלק מן הבעיות נותרו בעינן. גם נושא רפיח ממשיך להוות סלע מחלוקת בין ישראל לארה"ב, הדורשת תוכנית ממשית לפינוי 1.5 מיליון אזרחים לפני מתקפה על גדודי חמאס בעיר. בוושינגטון סבורים שלישראל אין תוכנית כזו ושיידרשו חודשים להכין אותה. פקידים בממשל מציינים, כי נתניהו טרם הורה על מתקפה ברפיח – או משום שישראל אינה מוכנה או בשל הלחץ האמריקני. הטיימס מזכיר, כי היו עימותים בין ישראל לארה"ב בששת חודשי המלחמה, אך ייתכן שהרג אנשי World Central Kitchen יהווה נקודת שבירה מבחינתו של ביידן. הוא מכיר אישית את השף הספרדי-אמריקני חוזה אנדרס העומד מאחורי הארגון, והתקשר אליו למחרת ההתקפה ולאחר שאנדרס פרסם בטיימס מאמר בו אמר ש"ישראל טובה יותר מאשר הדרך בה היא מנהלת את המלחמה. היא טובה יותר מאשר חסימת מזון ותרופות לאזרחים. היא טובה יותר מאשר הריגת עובדי סיוע שתיאמו את מהלכיהם עם צה"ל". עם זאת, ביידן נמנע בצורה שיטתית מקרע גלוי עם נתניהו, קרע שלדעתו רק יקשה עליו עוד יותר "לנהל" את נתניהו. התוצאה היא, מסביר הטיימס, שביידן מצוי במלכוד: הוא סופג ביקורת מהאגף השמאלי של מפלגתו, ויותר ויותר גם מן המתונים בה, בטענה שהוא פועל בצורה זהירה מדי ואינו רוצה להיראות כמי שפוגע ביכולתה של ישראל להגן על עצמה. בשבועות האחרונים ניסה ביידן להפריד בין לחציו על ישראל לבין יכולתו להגביל את אספקת הנשק. כמה דיפלומטים ותיקים מסופקים האם האירועים האחרונים ישנו את עמדתו. דן קרצר, לשעבר השגריר בישראל, אומר: "אפשר היה לחשוב ש'זעם' יתורגם לתגובה מעשית חזקה, אבל נכון לעכשיו – זה לא נראה כך. למרות ההתנצלויות של ישראל, ההתקפה הזאת תגביר את הלחץ על עובדי הסיוע ותחמיר את המצוקה ההומניטרית".