מאז השתלטות האייתולות על אירן בפברואר 1979 ועד היום - למרות שהרחיבו את הטרור והמדיניות האנטי אמריקנית ברחבי העולם - ארה"ב דבקה באופציה הדיפלומטית, ושוללת את אופציית שינוי המשטר ואת האופציה הצבאית. האופציה הדיפלומטית טוענת שבוננזה פיננסית ודיפלומטית תשכנע את האייתולות לדבוק בדו-קיום בשלום. לדוגמה, הסרת הסנקציות על יצוא הנפט האירני הזרימה לקופת האייתולות למעלה מ-100 מיליארד דולר שרובם הוקדש לשדרוג המדיניות האנטי-אמריקנית.

• ב-2024 לוחצת מחלקת המדינה על ישראל לאמץ את האופציה הדיפלומטית שהפכה ל"גול עצמי" - במקום האופציה הצבאית מול חמאס, ומכאן ההתנגדות לפעולה צבאית ברפיח.

• מאז 2010 מתייחסת מחלקת המדינה להתפרצות האלימות ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" ו"מצעד הדמוקרטיה", ומתעלמת מהאידיאולוגיה והחזון הפנאטים-דתיים העומדים מאחורי התפרצות "הצונאמי הערבי", שהוא מאפיין שורשי של המזרח התיכון הוולקני, עריץ, הפכפך, בלתי-סובלני ואלים מאז המאה ה-7.

• ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"ף (מקור הסמכות של הרשות הפלשתינית), כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם, תוכנית הלימודים ודרשות המסגדים, המטיפים לחיסול - ולא רק לצמצום השטח - של המדינה "הכופרת" היהודית. מכאן היעדר בסיס למו"מ לדו-קיום בשלום עם ישות (כמו חמאס או אש"פ) בעלת חזון, שמימושו מותנה בחיסול הישות הציונית, לעומת מו"מ עם ישות (כמו מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) בעלות חזון שמימושו אינו מותנה בחיסול ישראל. לדוגמה, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ייחודי עקב יכולותיה הביטחוניות, טכנולוגיות וחקלאיות.

• המציאות החלופית של מחלקת המדינה מובילה אותה למסקנה שהטרור הפלשתיני - כמו טרור האייתולות - הוא מונחה ייאוש, ומשתוקק לאופק של חרות ופריחה. ומכאן האשליה שהמאבק בטרור הפלשתיני חייב להתנהל באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות, כולל - ובמיוחד - הקמת מדינה פלשתינית. מחלקת המדינה מתבססת על תרחישים ספקולטיביים של דו-קיום בשלום, ומעלה על נס מלל מתון של ההנהגה הפלשתינית, אך מקילה ראש בהתנהלותה הטרוריסטית המתועדת במישור הבין-ערבי והגלובלי.

• מחלקת המדינה גם מתעלמת מהתנהלות בת 1,400 שנים של הטרור המזרח תיכוני המבהירה שמחוות ופייסנות נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, שתמיד נושכים את היד המזינה אותם, כפי שהבהירו האייתולות באירן (שנעזרו בארה"ב להשתלטותם על אירן), המוג'אהידין (שנעזרו בארה"ב לגירוש ברה"מ מאפגניסטן, אך השתתפו ב-9/11), סדאם חוסיין (שנהנה מסיוע אמריקני עד יום פלישתו לכווית), אש"ף וחמאס (שזכו למחוות דרמטיות מישראל שאף מדינה ערבית לא העלתה על דעתה).

7 באוקטובר - המחדל וההתפכחות

• עד ה-7 באוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלשתיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של מו"מ עם אויב חיסולי, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב חיסולי, מתקפה ומלחמת מנע.

• אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה איפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה-7 באוקטובר, ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראלי במזרח התיכון, הרואה בכוח ותדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי.

• מאז ה-7 באוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול - ולא רק כתישת - התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) יתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, כישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, ותמריץ למתקפות של אירן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל, בנגב ובשפלה. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האיסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב, כפי שמזהיר ראש ה-FBI.

• אי-שיקום תדמית ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, מכיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים - אירן ו"האחים המוסלמים".

השורה התחתונה

הביטחון הלאומי מחייב להימנע - ולא לחזור על - שגיאות גורליות, ולהיצמד למציאות המזרח תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה, צפויה של דו-קיום בשלום עכשיו...