החשוד המיידי, ארקדי גאידמק, שנרדף ונחקר בלי הרף ע"י המשטרה והפרקליטות - הבין בחושיו העסקיים והציבוריים, הרבה לפני כולם, את מה שהולך להתרחש ובעיקר את מה שצריך לעשות. תוך יומיים, הקים עיר אוהלים, שנתנה פתרון ל- 6,000 איש, במחסה במזון ובבידור לילדים ומבוגרים.
בעיתונות נכתב - שעלות הפרויקט על כל צדדיו, לרבות 1,000 מדריכים, היא 1/2 מיליון ש"ח ליום, כפול 30 ימי שהות לכל אורך המלחמה. כעת, מוסיף מר גאידמק בתי מלון על חשבונו, לאלה שבתיהם ודירותיהם נפגעו ונהרסו עד שימצא להם פתרון ממשלתי. לאלה שקשה לפרגן, יש הסברים בנוסח הוא מבקש להתחבב על הציבור כדי ליצור לחץ על המשטרה לרדת ממנו ומהחקירות, ויש הטוענים, כל זמן שלא הוכח ממשית שהאיש עבר עבירה בישראל, כגון: הלבנת הון, השגת כספים במרמה או עסקות מפוקפקות ואפלות בצרפת, אפריקה ורוסיה והוא תורם ביד רחבה ונדיבה לחברה - יבורך.
בכל מקרה, את מה שהוא הבין מיד בחושיו הציבוריים המחודדים ואולי זה סוד הצלחתו בעסקים ובעומק כספו - לא הבין העשירון העליון בישראל ומעל כולם, למרבה הבושה והכשל, לא הבינה הממשלה על זרועותיה הביצועיות - האחריות על האזרחים בעורף.
שמעתי בראיונות את שר הפנים, רוני בראון, מסביר שניתן כסף לרשויות המקומיות, למשימות דחופות וחיוניות כולל מציאת פתרונות לאלה שרוצים לעזוב ולא יכולים.
הדבר לא מספק ולא משכנע. בנוסף לעזרה לרשויות - הממשלה היתה צריכה ביוזמתה ובפיקוחה להקים ערי אוהלים, לאכלס בבתים ריקים של משרד השיכון, לשכור בניינים רבי קומות מקבלנים כמו שעשתה המנהלת בפינוי גוש קטיף, לשכור בתי מלון שלמים לתקופה של 30 יום ולרענן משפחות במחזורים שבועיים ופעולות נוסח סגנון זה. היה מקום אחרי שבוע-10 ימים, להבין שהסיפור רחוק מגמר ואולי להפעיל את מנגנון "מנהלת הפינוי" למשימה לאומית זאת.
ואם אנחנו עדיין בנושא זה, איפה היו עשירי העשירון העליון, אלה שכספם נעשה ונצבר, אומנם כחוק מהאזרחים, כמו הבנקים בעלי החברות הענקיות, בעלי רשתות בתי המלון והארחה, מדוע לא התארגנו ביחד או פעלו בנפרד, בסגנון גאידמק. למשל, להקים עיר אוהלים, למשל: לשכור כמה בתי מלון, ולשכן בהם מפונים מהצפון, ופעולות נוספות ברוח זו.
במקום להשקיע כספים רבים, לעמותות "רוחניות" שצריכות להציל את הנפש, היו משקיעים גם או במקום, בפעולות להצלת הגוף, מהקטיושות, מהישיבה במקלטים לא מוכשרים לתפקיד, בהוצאת אוכלוסיה חלשה וזקנה שלא יכולה לנוע ולהתפנות על חשבונה.
חבל שהם פספסו הזדמנות ציבורית להחזיר קצת מן הרווחים שעשו מהאזרחים לטובת החברה, בשעת צרה.
פיקוד העורף, שהוא עפ"י החוק והנוהלים אחראי על הארגון, הפיקוח והביצוע של ההכנות לקראת ובזמן מלחמה, נרדם בשמירה. היה זה מתפקידו לבדוק, להכין את המקלטים, בבתים, בבניינים הגבוהים, בבנייני ציבור ומקלטים ציבוריים, שיהיו תקינים ועם ציוד תקין ויעיל לשהייה ממושכת, פרט לבניינים שנבנו עם ממ"דים על-פי החוק.
היה עליהם לעבור מקלט מקלט, בכל עיר, כפר ומושב לבדוק ולחייב מקלטים תקינים. לצדם ניתן גם להאשים את הציבור הרחב, שגילה אדישות להכנת המקלטים ולא פנה, דרש והתריע בפני הרשויות על הליקויים במקלטים. הרבה מן המקלטים הפכו למחסני גרוטאות של הבניין, חלקם נפרצו והפכו למאורות סמים או פעילות בלתי חוקית אחרת, והתושבים שתקו. ואילו המקלטים הציבוריים שהפכו למועדונים או לפעילות חברתית - עמדו במבחן, בהיותם פעילים ומתפקידים באופן קבוע.
ולסיום 4 הערות על התנהלותם של אנשי ציבור, נשיא, שר, ח"כ ורמטכ"ל.
נשיא - מה הוא אומר? שפקידה בלשכתו ניסתה לאיים עליו, לסחוט אותו להאשימו בשוחד עבור חנינות ובאיומים על הטרדה מינית אם רק חלק, או אחד הפריטים מן הרשימה הזאת יוכח כאמת ומבוסס בראיות, יהיה על הנשיא קצב, לסיים את תפקידו.
שר המשפטים מהו אומר? החקירה מגמתית, לא מקצועית דיה, מישהו מחפש אותו. האמת ניתנת להיאמר, שיש אי נוחות רבה מבחינה מקצועית משפטית בניהול החקירה נגד שר המשפטים.
מדובר במקרה פשוט, קל לחקירה ולהחלטה. הטיפול בתיק מעין זה בהתחשב בעובדה שמדובר בשר בישראל, צריך לקחת מכסימום בין 15-10 יום וגם זה במרווח נדיב. מבחינה מקצועית, חקירתית, היתה זאת שגיאה גסה, לאפשר למתלוננת, העדה הראשית והישירה של האירוע - לנסוע לטיול לדרום אמריקה לפני שהתיק הושלם סופית.
עריכת עימות בוידיאו אפשרית טכנית ופרוצדוראלית אבל לוקה בנושא העיקרי של העימות, לאמור: ישיבה זה מול זה, שפת גוף, התנהגות, תגובות ישירות ועקיפות, דבר שלא ניתן לעשות בוידיאו, כשהמתלוננת יושבת לבטח הרחק מהחשוד. כבר כתבתי בעבר שהתיק לא נראה לי מבוסס דיו לכתב אישום, ואני מקווה שהמשטרה והפרקליטות לא מתכוונים לתת לשר רמון "נשיקת מוות משפטית ופוליטית".
ח"כ צחי הנגבי - יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יעמוד לדין על עבירות של מינויים פוליטיים בעיקר, במשרד השר לאיכות הסביבה. טוב עושה הנגבי שמוותר על חסינותו הפרלמנטרית, מקצר הליכים ופרוצדורה וניגש ישר לעניין - שם ינסה להוכיח את חפותו.
ובאשר לרמטכ"ל דן חלוץ - ותיק המניות, שמכר ביום פרוץ המלחמה. אולי זאת לא עבירה פלילית פרופר, אבל בהחלט התנהלות ציבורית פסולה. כל אזרח מבין שפרוץ מלחמה, תגובה צבאית בלבנון, פלישה קטנה - משפיע מיידית על הבורסה כלפי מטה. איש ציבור - צריך וחייב להיות רגיש למעשיו והשלכותיהם גם בהתנהלותו הפרטית אזרחית. כל הסיפור לא נראה טוב - ולא מריח טוב.
למה הדבר דומה - לקפה נטול קפאין, או דייאט קולה נטול קפאין, שניהם כלפי חוץ שומרים על השם המקורי - למרות שבפועל חסרים את המרכיב העיקרי.
העונש המוצע על-ידי לרמטכ"ל - נזיפה ציבורית שתרשם בתיק ההשקעות האישי של דן חלוץ. הרמטכ"ל שכח כנראה את האמרה: "תהיה ככל האדם בביתך, ואל תשכח שאתה איש ציבור בצאתך". מה חבל שאת זה לא הבינו נבחרי הציבור שלנו.
