אילו הייתי יועץ הסתרים של ראש הממשלה אהוד אולמרט הייתי יועץ לו עצה אחת, פשוטה וקלה להבנה: תן הוראה, מיוזמתך, להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל כשלי המלחמה, בכל הרמות. שהרי, אהוד, ממה נפשך: אם למיטב הכרתך עשית את כל מה שהיית חייב לעשות בתוקף תפקידך כראש הממשלה, שקלת את שיקוליך כמיטב כישרונך וחכמתך, הורית לכפופים לך - שר הביטחון והרמטכ"ל - לפעול על-פי הוראותיך המבצעיות, מה לך כי תדאג?
וגם אם טעית במהלך הדרך - הרי בוודאי מוכר לך הפתגם העתיק הקובע כי "שגיאה היא אנושית", ומן הטעם הזה לפחות לא יתלו אותך בכיכר העיר. לעומת זאת, אם נהגת ביוהרה חסרת כיסוי, בחופזה בלתי שקולה ושיגרת הוראות קרביות חסרון טעם והיגיון שגרמו למותם המיותר של לוחמים ובכך פגעת בבטחון המדינה שעליה אתה מופקד - אמת כזו אי אפשר יהיה להסתיר לאורך ימים והיא תצוף על פני המים ותטביע אותך ואת כל אלה שחברו לך, אם תקים ועדת חקירה ואם לא.
אילו הייתי יועץ התקשורת של אהוד אולמרט הייתי יועץ לו עוד: אתה ראש הממשלה בדרך מקרה. שיחק לך מזלך הטוב ואריק שרון - שמינה אותך להיות ממלא מקומו - נעלם באורח פתאומי מעל בימת ההיסטוריה השלטונית. גם במפלגת האם שלך - הליכוד - מעולם לא היית מנהיג. כיום יש לך הזדמנות בלתי חוזרת להקנות לעצמך מעמד מנהיגותי - אם תורה מרצונך החופשי על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. החלטה כזו תשדר לעם מסר אחד ברור: לאולמרט חשובה טובת המדינה וביטחון אזרחיה יותר מאשר טובתו האישית. כך פועל מנהיג אמיתי, לא פוליטיקאי מתלהם, לא נבחר ציבור שמתאר במלים "נפוחות" את מה שאינו יכול לקיים באורח מעשי.
על-פי ההיסטוריה עמוסת החקירות של ישראל ניתן לראות כי ועדות חקירה ממלכתיות בדרך כלל לא פגעו בדרג הפוליטי ולכן הסיכון, מבחינתך, אהוד, אינו גדול. לעומת זאת הסיכוי להפוך למנהיג שהעמיד את טובת המדינה לפני טובתו האישית - גדול ביותר.
אבל כנראה שאולמרט לא קורץ מהזן המנהיגותי ולכן יעשה כמיטב יכולתו כדי שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתוכל לרדת לחקר האמת ותחשוף לעין השמש מי אשם, מה אשמתו ובאיזו מידה, ותפסוק גם מה מידת העונש המגיעה למי מהנחקרים או שכלל לא מגיע לאיש כל עונש.
אהוד אולמרט הפוליטיקאי ידוע בלשונו החדה ההולמת ביריביו ומשפילה אותם. הוא יודע לאתר נקודות תורפה של יריביו - מציאותיות ותדמיתיות - ולהחדיר בהן סכיני לשון פוגעים. אבל כשרונו המילולי ראוי, אולי, לבחינה על-רקע חידלון מעשיו.
אחד מגדולי הנואמים בעולם היווני העתיק נהג לומר כי הרטוריקה היא מקצוע שתפקידו "לשוות לדברים קטנים מראה ורושם של דברים גדולים", או כפי שהיטיב להגדיר זאת הפילוסוף הצרפתי מישל דה-מונטיין שאמר, כי "הרטוריקן משול לסנדלר שיודע לייצר נעלים גדולות בשביל רגלים קטנות". והוסיף מונטיין: "אמנות הדיבור היא מכשיר שהומצא כדי לעורר אספסוף ולהלהיבו וכדי להשתלט על ציבור פרוע ולהטותו לחפצו". ושואל מונטיין שאלה רטורית: מתי שגשגה הדברנות ברומא - בזמן שמצב העניינים בה היה רע ביותר וסערת מלחמת האזרחים השתוללה בקירבה.
מבחינות רבות נתונה ישראל כיום במצב דומה לזה של רומי הגדולה בשלבי דעיכתה. אך מי שלומד מן ההיסטוריה, לומד ומבין, חשוב שיפנים את הלקח ולא יצעד בנתיב שגוי. ילמד ויבין כי ישראל נתונה עתה באחת מנקודות השבר הכואבות ביותר בתולדותיה. וזה בדיוק הזמן למנהיגות שתתווה את הדרך להיחלץ מן המצוקה הקשה, מנהיגות שתתחיל במעשים אמיצים ולא תסתפק בדיבורים ריקים מתוכן שכל עיקרם הוא רק רצון הישרדות.
לו הייתי יועץ הסתרים של אולמרט זה מה שהייתי יועץ לו: קום והתהלך בארץ, שמע והאזן לרחשי ליבם של הלוחמים שהצילו את המדינה בהקרבה ובאמונה, והורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כי זה קול העם הנישא ברמה, כי זה רצון העם.
אבל אני אינני יועצו של אולמרט ועל-פי הערכתי הוא ידבק בדרך השגויה - כמנהג הפוליטיקאי המצוי הממוצע - של היאחזות בקרנות המזבח. התוצאה העגומה מבחינתו תהיה שהוא גם ייאלץ לספוג את החרפות והגידופים וגם, בסופו של יום, ישליך אותו הציבור הישראלי, אל תהום הנשייה, ללא כבוד, ללא הדר.
