הגיע העת לדון ברצינות בסיסמאות המועלות כיום בתדירות גבוהה מדי!
א.
רק ועדת חקירה ממלכתית תחשוף את האמת ותזכה לאמון הציבור
האמנם? מהו האמון לו זכו חברי ועדת אגרנט. האם דוח ועדת כהן בנושא הטבח במחנות הפליטים זכה לאמון? מה היתה תרומתו של דוח ועדת אור? האם הוועדות הללו גרמו באמת לשינוי? האם שינויים שבוצעו הושגו בגלל דוחות החקירה, או למרות דוחות אלו?
ההיסטוריה של ועדות חקירה ממלכתיות בישראל מוכיחה שהן כלי לא נכון, לא יעיל ובמקרים של חקירת מלחמה אף לא אמין ומזיק. יתר על כן, הקריאה לוועדת חקירה מקורה באותם חוגים הסבורים כי את כל ענייני המדינה יש לנהל על-ידי בית משפט או ועדות הנשלטות על-ידי שופטים. אני מקווה שיימצאו די אנשים אחראיים שעמדו בפרץ ויסכלו את הרעיון המטופש הזה.
ב.
נדרש מו"מ מיידי להסדר שלום עם סוריה
טענה זו משותפת ליוסי ביילין, אורי שגיא, עמיר פרץ, יולי תמיר ועוד פוליטיקאים אובדי דרך ואובדי עצות. היא מועלית על-ידי פובליציסטים, כמו בן דרור ימיני שתוסכל עמוקות מתוצאות המלחמה. ואחרים, אשר ממש כועסים על ארצות הברית הבולמת את המהלך. גם כאן מדובר בספין המעיד על אובדן עשתונות ומעיד על הפוליטיקאים התומכים במהלך שאין הם ראויים למלא כל תפקיד ציבורי בישראל.
הסכמי השלום שנכרתו עד כה נכרתו עם שתי מדינות שנמנות עם המחנה האמריקני. ישראל לא היתה מעלה בדעתה לכרות שלום עם מצרים כל עוד זו היתה נתונה להשפעת הגוש הסובייטי. מדינה קטנה ומוקפת שיש לה בעלת ברית אמיתית אחת אינה יכולה לפעול נגד אינטרס של בעלת בריתה החזקה והתומכת.
יתר על כן, גם אין סיבה שישראל תעשה כן. הערבות הטובה ביותר לשלום עם סוריה היא אינטרס סורי אמיץ בקשר עם ארצות הברית, כל עוד קשר כזה אינו קיים-חבל על הזמן והאנרגיה המוקדשים לנושא. האם מישהו באמת חושב שניתן לשכנע את הישראלים לנסיגה בגולן ללא גיבוי של ארצות הברית למהלך? האם מישהו חושב שדי בהסכם שלום עם סוריה לפתור בעיה כלשהי בלבנון לאחר שסוריה הוצאה ממנה? האם מישהו מציע לפעול נגד ארצות הברית והאו"ם ולהסכים להחזרת סוריה ללבנון בתמורה לשלום ואי אספקת נשק לחיזבאללה?
מובן שהעיסוק במו"מ עם סוריה דווקא כעת, כאשר ברור שאנו עושים זאת על-רקע הנחה שאנחנו חלשים מבחינה צבאית וכי למעשה נוצחנו במלחמה [מה שאינו נכון כלל] מעיד לא רק על אובדן עשתונות אלא על כך שהפוליטיקאים הדנים ברעיונות בוסר אלו אינם ראויים לכל אמון מהציבור, מאחר שהם פועלים מתוך מצוקה אישית וללא שמץ של אחריות. צריך לשאת ולתת עם סוריה מיד כשיוברר כי מתקיימים התנאים לכך ולא לפני כן.
ג.
נדרשת עריפת ראשים מיידית בצבא ובממשלה
גם זו סיסמא חסרת תוכן ממשי המועלית על-ידי ציבור מתוסכל ועסקנים פוליטיים תאבי הזדמנות. אני בוודאי לא מתפעל במיוחד מממשלת ישראל הנוכחית ובוודאי שחוסר ניסיונה פעל נגדה. בתחומים אחרים היא קצרה את מה שנזרע בשנים ארוכות של הזנחה. מי שירצה לדעת את שורשי הרעה, לא ימצא אותם במזון שחסר ליומיים ובפריטי ציוד אלו ואחרים שחסרו. הם נעוצים בחברה שאיבדה את מחויבותה להיות חברה מגויסת הנלחמת על קיומה. כל עוד לא יחול שידוד מערכות ערכי, שום שינוי במנהיגות לא יועיל. מה גם שהמועמדים האלטרנטיביים מוכרים עד לזרא ומציאות גדולות בשוק הפוליטי - אין.
אני מציע בכל זאת לנסות ללמוד קצת מההיסטוריה. עמים רבים [הבריטים התמחו בכך] ניצחו לאחר שהפיקו לקחים משורה של כשלונות. מנהיגים רבים שנכשלו בשלבי מערכה ראשוניים הצליחו ללמוד ולתקן בהמשך. הדברים נכונים אפילו ביחס למנהיגים פוליטיים כמו צ'רצ'יל שהודח במלחמת העולם הראשונה בשל כשלון המלחמה בדרדנלים ושיקם את מעמדו בהמשך.
אצלנו נוכל להזכיר כי הכישלון בקרב המיתלה במבצע קדש לא מנע את קידומו של אריאל שרון בצבא בהמשך והכישלון בלבנון לא מנע בחירתו לרשות הממשלה, למרות שרבים סברו כי לא יוכל למלא תפקיד בכיר נוסף. גנרלים מפורסמים נחלו תבוסות בראשיתה של מערכה וזכו לנצח בהמשכה. רק לאחרונה קראתי שוב את ספרו המרתק של פילדמרשל סלים "מתבוסה לניצחון", שהוא ספרו של גנרל מצטיין ששירת בבורמה מהתבוסות הראשונות ליפנים במלחמת העולם השנייה ועד לניצחון הסופי.
מה שישראל זקוקה לו הוא הפקת לקחים אמיתית והיערכות מהירה לסיבוב צפוי נוסף במלחמה, בתקווה שלא יהיה בו צורך. כל היתר יוכל לחכות ולהיעשות בשיקול דעת ומתוך פרספקטיבה נאותה. כמו כן, מן הראוי לדרוש מידה של משמעת עצמית וריסון בצבא ובשאר מערכות חיינו. עם ישראל חייב לגלות יותר אחריות ממנהיגיו. אם ברצוננו במנהיגות יעילה בצבא ובמדינה מן הראוי שנפגין מידה של סבלנות ושליטה עצמית. אם נתנהג כאספסוף נזכה למנהיגות הראויה לאספסוף.
