במהלך הויכוח המתמשך בדבר אופי חקירת המלחמה האחרונה נשמעו טיעונים רבים וחשובים. תומכי הקמת ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה [ועדת חקירה ממלכתית] מדגישים את אמינותה בשל סמכותה להזמין עדים ולכפות עדות תחת אזהרה וכן בגין העובדה שבראש הוועדה עומד שופט-לרוב שופט בית המשפט העליון, האמון על קביעת עובדות והסקת מסקנות.
מתנגדי ועדת החקירה הממלכתית מזהירים מפני חקירה ממושכת בה, במקום להפיק לקחים, יעסקו הגורמים המעורבים במלחמה, בהגנה על עצמם, באמצעות עורכי דין ותוך מיצוי מלא של הפרוצדורה המשפטית. תהליך החקירה יפגע בהפקת הלקחים ויגזול אנרגיה וזמן שיש לייעדם למטרות חשובות בהרבה. יתר על כן, חלק ניכר מההחלטות הנוגעות לניהול המלחמה הן החלטות מדיניות מובהקות ואין לאפשר ביקורת על סבירותן על-ידי ועדת חקירה שיפוטית, שכן המשמעות היא הרחבה נוספת, בלתי רצויה, של הביקורת השיפוטית מעבר לנהוג היום.
הזדמן לי בעבר להביע את עמדתי השוללת מינוי ועדת חקירה ממלכתית. עקרונית אני סבור שנימוקי ההתנגדות שהוזכרו נכונים, אך בנוסף להם קיים צורך דוחק להפריך את התזה המרכזית העומדת בבסיס הקריאה להקמת ועדה זו. הנחת יסוד של תומכי הקמת הוועדה הממלכתית, בה אני כופר מכל וכול, היא ההנחה שוועדה בעלת סמכויות שיפוטיות לגביית עדויות הינה מכשיר יעיל ואמין לחקר "האמת". אני סבור כי ועדת חקירה ממלכתית אינה מכשיר אמין לחקר אירועים כמו מלחמה וההכנות לה, כפי שבית המשפט או ועדת חקירה משפטית אינם מכשירים אמינים לחקר היסטוריה.
מנגנון החקירה המשפטי עוסק בחיי היום יום בחקר אירועים בודדים, המשתרעים על פרק זמן קצר ואשר בהם נוטלים חלק מספר מועט של דמויות. כל המצוי בדיון המשפטי יודע כי גם בחקר אירועים אלו נדרש זמן ניכר להגיע לחקר האמת ופעמים רבות קיימת תחושה שהקביעות השיפוטיות נתמכות באמון, או אי אמון, בלתי מנומקים, בדברי עדים, או בהכרעה על בסיס של נטלי הוכחה הקבועים בחוק.
בית המשפט מתקשה למדי להכריע ולקבוע ממצאים כאשר קיימות שתי גרסאות סותרות ביחס לאירוע. כאשר על השופט מוטל מספר רב של אירועים ואינסוף גרסאות, המושמעות על-ידי עדים רבים, הוא מתקשה מאוד לתפקד. ממילא נוצרת סלקציה שרירותית, רוב נושאי הבדיקה מנופים, חלק קטן מהאירועים נחקר ואף אותם לא ניתן לחקור עד תום. כך פועלים שופטים וכך פועלות ועדות שיפוטיות.
אם בכל הנוגע לחקר אירועים רבים ומתמשכים בהם נוטלים חלק משתתפים רבים, קיימים מכשולים רבים בפני חקירה שיפוטית, הרי שהגוף השיפוטי אובד עצות לחלוטין כאשר עליו לחקור תהליכים והחלטות מדיניות במלחמה, שרבות מהן מבוססות על הערכות, אילוצים ואינטואיציה. גנרל אמריקני ידוע טען כי מלחמה אינה מדע אלא אומנות. אני מתקשה לראות במלחמה אומנות, אבל מלחמה היא ללא ספק מצב שבו החלטות מתקבלות בתנאים קשים, תוך אי ודאות גדולה ובמידה רבה על סמך השערות שקשה לבחון את תקפותן מראש.
נזכיר את ועדת אגרנט. ועדה זו, שנתמנתה לחקור את מלחמת יום הכיפורים בכללותה, צמצמה עצמה בהכרח לשני נושאים. הנושא הראשון נגע להחלטה המאוחרת לגיוס המילואים, שם היה על הוועדה לבדוק את המודיעין וההמלצות שניתנו לרמטכ"ל ולדרג המדיני. בהמשך החליטה הוועדה שחקר המלחמה הוא מעל ליכולותיה ובחרה להתמקד בכישלון מתקפת הנגד של ה- 8.10 בסיני. למותר לציין כי עד עצם היום שנויות מסקנותיה של ועדת אגרנט במחלוקת עזה בין המעורבים. ספרים נכתבו מאז על המלחמה וסביר להניח כי בעתיד יצאו לאור ספרים נוספים ויוסקו מסקנות אחרות.
מה שאינו נתון בספק היא העובדה שוועדת אגרנט לא חקרה את מלחמת יום הכיפורים, אלא רק שני נושאים חשובים הנוגעים למלחמה זו. יש לציין כי ועדת אגרנט לא אפשרה לנחקרים להתגונן ולא הזהירה אותם מראש כי הם עלולים להיפגע ממסקנותיה. בנהגה כך זכתה הוועדה לביקורת חריפה ובהמשך תוקן חוק ועדות החקירה. מכל מקום מועדת אגרנט נחסכו טרדות רבות שהן נחלת ועדות החקירה כיום ובעיקר טרדות של עורכי דין, חקירות, ארכות ללימוד החומר, תיאומי יומן וכיו"ב.
אם ועדת אגרנט, למרות שפעלה על-פי פרוצדורה פשוטה בהרבה, התקשתה בחקר המלחמה בכללותה, ועדות חקירה ממלכתיות הפועלות מכוח החוק המתוקן מתקשות בכך הרבה יותר. אין להתפלא מדוע ועדת אור שהתמנתה לחקור את הטיפול בהפגנות ערביי ישראל באוקטובר 2000 [מסכת אירועים מצומצמת מאוד יחסית למלחמה] נזקקה לזמן כה רב [כמעט 3 שנים!!] ולבסוף לא ניתן היה אפילו לאתר מי ירה באותן הפגנות. ועדת השופט כהן לא חקרה כלל את מלחמת לבנון אלא רק את ההרשאה שניתנה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים בבירות, מה שאפשר להן לבצע טבח בפלשתינים. כאן מדובר באירוע מצומצם מאוד שנמשך זמן קצר ואף על-פי כן הוועדה נזקקה ליותר משנה עד שפרסמה את מסקנותיה ואף הן שנויות במחלוקת חריפה.
בעיה נוספת הכרוכה בהקמת ועדת חקירה הינה היעדר תשתית נורמטיבית מוסכמת לחקירה, שפיטות הנושאים הנחקרים, מידת הסמכות החוקית שיש לוועדה לבקר החלטות ואירועים מדיניים, או צבאיים וכן הנורמות הקונקרטיות שעל בסיסן ניתן לשפוט את ההחלטות שהתקבלו. לדוגמא, אם יטען הדרג המדיני בפני הוועדה כי נמנע במלחמה האחרונה להורות על פעולה קרקעית נרחבת מאחר שצפה כי מחירה באבדות יהיה מוגזם, על סמך איזה בסיס נורמטיבי אובייקטיבי ניתן לשפוט החלטה כזו? כל אחד ואחד מאיתנו רשאי לגבש דעה עצמאית ולאורה לגבש יחסו לממשלה, אך יש להודות כי אין קיימות נורמות מוסכמות אובייקטיביות בנושאים אלו, כשם שאין נורמות כמה שבויים מותר לשחרר תמורת חייל ישראלי שנחטף.
מבחינה פוליטית עדיפה לממשלה ועדת חקירה ממלכתית, אשר יש בכוחה להשקיט את הזירה הרוחשת לזמן רב, היא יכולה לסכן הרבה יותר דמויות פוליטיות שאינן בראשות השלטון ובסופו של יום כשיתפרסמו מסקנותיה בעוד שלוש שנים לפחות, משמעותן הפרסונלית תהיה אפסית. אריאל שרון היה לראש ממשלה למרות שוועדת כהן שללה ממנו את היכולת להיות שר ביטחון. רפאל איתן המשיך להיות רמטכ"ל עד תום הקדנציה, מאידך משלמה בן עמי נשללה רק האפשרות להיות השר לביטחון פנים, אך לא בשל הגבלה זו הוא פרש מהפוליטיקה.
איני נמנה עם חסידיו של ראש הממשלה ויש לי ביקורת נוקבת על דרך ניהול המלחמה, אך בנושא אחד עלי להודות כי צדק לחלוטין. ההחלטה לא למנות ועדת חקירה ממלכתית היא ההחלטה הנכונה והרצויה ביותר למדינת ישראל. גם מספר רב של הפגנות מטעם "התנועה לאיכות השלטון" לא יוכלו לטשטש אמת בסיסית זו.