עת צרה היא ליעקב. בפעם השנייה בתולדות המדינה, התחושה בציבור היא, שקיימת סכנה קיומית ממשית לעתידה של מדינתנו (בפעם הראשונה זה היה ערב מלחמת ששת הימים). ועובדה שנייה שיש לה קשר לראשונה: יש לנו היהודים - בעלי הארץ הזאת!! - בעיה אמיתית עם ערביי ישראל. חלקם עוינים, וחלקם "ניטרליים". מיעוטם שותפים מלאים.
שורות אלה עניינן: החלק העוין אותנו בקרב ערביי ישראל. החשש הקיומי האמיתי, משיל מעל אנשים חפצי חיים, קצת מן ה"תכונות היפות". אותן תכונות, שבגינן, היינו מטיחים פעם בפרצופם של יריבינו הפוליטיים את הכינוי "יפי נפש". אמרנו "יפי נפש", והתכוונו "חולה נפש". רוצה לומר - שאדם הנמצא בסכנה, אם הוא מזעיף פנים לאחיו, ומאיר את פניו לאויביו - משהו דפוק אצלו.
הסכנה הקיומית מחייבת את ההנהגה "לחשוב מחדש" על הכול. יש לנו בעיה קשה עם ערביי ישראל. חלק ניכר מהם רואים בנו גזלני אדמתם. אלה לא ויתרו על חלום פלשתין הגדולה, ומימוש מה שהם מכנים - "זכות השיבה". אם מפלגת השלטון בישראל חובבת הנסיגות החד-צדדיות ויתרה על הסיסמא "שטחים תמורת שלום", הרי שהערבים שאני מדבר עליהם, חידשו את הסיסמא: "מה שנלקח בכוח - יוחזר בכוח".
"מבחינתי", אומר ח"כ עזמי בשארה, "סוריה איננה מדינת אויב". בקביעתו זו, הוא מבהיר למי שעוד זקוק להבהרה, את מיקומו התודעתי, בסכסוך הדמים בינינו לבין סוריה החיזבאללה ואירן. לא צריך להיות גאון גדול, או פרופ' לפסיכולוגיה, כדי להבין שעזמי בשארה בצד של האויבים. ההערצה אליו מוכיחה, שבעניין הזה הוא לא לבד. יש מאחוריו המוני ערבים עוינים.
די להזכיר את שני הילדים מנצרת, שנהרגו במהלך המלחמה מהטילים של נסראללה. אבי הילדים, בשיא כאבו, אחרי שכינה את ילדיו "שאהידים" הפנה אצבע מאשימה כלפי ההנהגה הישראלית. אף מילת ביקורת על נסראללה. "שאהיד", למי שעוד צריך הסברים - איננו מי שמת ממחלה, או תאונה. ""שאהיד" פירושו, מי שמצא את מותו במסגרת המאבק למען שחרורה של פלשתין מהכובש הציוני. החוק בישראל מחייב לראות ב"שאהידים" האלה, קורבנות טרור. מה שאומר: חיבור של מעריצי נסראללה לעטיני הביטוח-הלאומי.
"סרטן בגוף האומה", זאת ההגדרה שבחר בזמנו מנהיג צומת, הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן (רפול) ז"ל כדי להגדיר את ערביי ישראל. אפי איתם מעדיף את ההגדרה "גייס חמישי". לי יש הגדרה אחרת: "פצצה מתקתקת".
ואיך הם מגדירים אותנו?: "עצם בגרונם של מאות מיליוני מוסלמים"!! אם חמישה וחצי מיליון יהודים הם עצם בגרונם של מאות מיליוני מוסלמים במזרח התיכון, הרי שמאות אלפי ערבים ישראלים, הם האמ-אמא של העצם, בגרונו של הלאום היהודי בארץ ישראל. מי שאינו מבין זאת, לא יודע איפה הוא חי.
לביהמ"ש העליון אין ברירה: הוא חייב להוציא פסיקות שלא מפלות בין יהודים וערבים. גרוע מזה: שופטי העליון לא מבחינים בין אלה העוינים את המדינה, לבין אלה הניטרליים. מבחינתם - כוווולם שווים. במדינה הנתונה לסכנה קיומית, מתן זכויות למסתופפים בבטנו של הסוס הטרויאני - זהו טירוף. ההגנה הזו, שהחוק מעניק לאויבינו מבית, מסכנת אותנו.
מי שיכול לעשות משהו בנדון אלה הם חברי הכנסת, ובעיקר החרדים. ערביי ישראל מתחבאים מאחוריך, אדוני שר התמ"ת אלי ישי. ואני מתכוון לעויינים שבהם. תביא לכנסת הצעת חוק המחייבת את כל אזרחי ישראל ללא יוצא מהכלל, בשירות צבאי או לאומי. ומי שמשתמט מהשירות הזה, חלק ניכר מהזכויות שהחוק מקנה לו - ישללו ממנו.
הערבים דורשים שוויון, אבל מתכוונים רק לשוויון בזכויות - לא לשוויון בחובות. לפני שמדברים איתם על זכויות, צריך לשאול אותם: הלנו אתם אם לצרינו? מי שלא מוכן להישבע אמונים לדגל, לתמוך, לחזק, ולהגן, על המדינה הנמצאת בסכנה קיומית, אל יצפה לקבל ממנה הטבות. כרגע, אי אפשר לעשות זאת, מפני שהחרדים לא משרתים.
אתה הבנת את זה אלי? לטיפולך הדחוף!
