לחיזוק תזה מקובל להיתלות באילן גבוה. אני אתלה בברוש גמדי - כותב פרופסור אריק כרמון: "מקור הסמכות להכרעות פוליטיות הוא כלל החברה. הבחירות הן מעין חתימת חוזה, שבו הבוחרים מפקידים בידי הנבחרים את אמונם, שהללו ימלאו את התחייבויותיהם" (ידיעות-אחרונות / 26.9.06).
עד עכשיו כתב פרופסור כרמון שלושה מאמרים שעניינם "חיזוק הדמוקרטיה". למרות שיש לי אלרגיה לצביעות, קראתי בעיון את שלושת המאמרים, כשהאחרון שבהם הודפס ב- 4.10.06. מה אגיד לכם?- כל מילה, מלמיליאן!
ככה הם הצבועים, יודעים להגיד ו/או לכתוב את הדברים הנכונים, אבל בהגיע רגע המבחן, מתברר שלמסרים שהם מפיצים, ולעקרונות שהם מנופפים בהם, יש גם צד שני - מה שמאפשר להם מרחב תמרון בלתי מוגבל. דהיינו, התכחשות, ואפילו הטפה למסרים הפוכים.
פרופ' אריק כרמון, למי שלא יודע, הוא נשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה". לפי השם, מדובר במוסד חשוב, שתכליתו: הפצת ערכים ועקרונות דמוקרטיים. מי שיש לו אלרגיה (כמוני) למתחסדים וצבועים, יתקשה לקרוא ו/או לשמוע אנשים מסוגו.
זה לא היה מזמן ששלט כאן דיקטטור שהתייחס אל כל העקרונות הדמוקרטיים אותם מפיץ הפרופסור כרמון, כאלטרנטיבה ספרטנית לנייר טואלט. ואיך הגיב נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה? הוא דילג מאולפן לאולפן כדי להזהיר את הנבגדים לבל יהינו ל...פגוע בדמוקרטיה. הסיבה: הרודן התחייב לממש את הפנטזיה המדינית שלו.
רמיסת הדמוקרטיה ע"י שרון היתה צריכה להיות שעתו הגדולה של פרופסור כרמון. אלא שהוא החמיץ אותה. בזמן שהכלבים של אברמוביץ' נבחו נביחות עידוד, נשיא המכון לדמוקרטיה היה חייב לחסום בגופו את הבולדוזר, להניף את ידיו בהיסטריה, ולזעוק בכל כוחו: "אסור! למרות שאני רוצה בהינתקות, אסור מבחינה דמוקרטית לשרון לבצע זאת".
הנימוק הראשי: "העם אמר את דברו בקלפי". בדמוקרטיה, הקלישאה הזו קדושה. התוצאה הישירה של ביטול פסיקת הבוחר היתה: סלידת הציבור מהפוליטיקאים, וחוסר האמון בדמוקרטיה. אז מה הפלא ש-(כמעט) ארבעים אחוז מהאזרחים, ויתרו על זכותם להצביע?
הפתגם אומר: במקום שאין אנשים, היה איש. ואריק כרמון, לא רק שהחמיץ את השעה הגדולה, אלא שתמיכתו בדיקטטור, פסלה אותו מוסרית לעמוד בראש מוסד, שתכליתו הפצת ערכים דמוקרטיים.
לעומתו, ארקדי גאידמק. עליו צריך לומר, ש- "במקום שאין ממשלה - היה מלאך! מנקודת מבטם של אלפי פליטים יהודים, גאידמק הוא מלאך. מבחינה ערכית, הוא הופיע באופן הנשגב ביותר: בעיצומה של מצוקה ברמה היסטורית - הוא הופיע כמושיע. ועל כך, מגיעה לו תודה אינסופית. כל אזרח בישראל, כולל יוחנן דנינו, חייב לו תודה. מפני שגאידמק, ביצע את מה שהממשלה של כרמון ודנינו היתה חייבת לפליטיה - ולא ביצעה.
אילו אני מייעץ לדנינו הייתי ממליץ לו לקחת את "תיק גאידמק", לסובב אותו מעל לראשו, למלמל "זו כפרתי", ולהשליך אותו למגרסה. מבחינתי, לא חשוב מה כתוב שם. תגידו: "אבל הוא חשוד בעבירות כבדות", ואשיב לכם: הוא לא יותר "חשוד" משרון. ואם אמנון אברמוביץ' ולהקת "האתרוגיסטים", מחקו ומחלו לשרון על עבריינותו, רק משום שהתחייב להביא חורבן, אני מוחק ומוחל לגאידמק על הכול, משום שהציל אחים.
