הכרוניקה המשפטית מספרת שאהרן ברק טבע את המונח "מבחן בוזגלו" בהקשר לעיקרון השוויון כלפי רשויות החוק. על-פי עיקרון זה, רשויות החוק אמורות לנהוג יחס שווה כלפי כל אחד - גם אם הוא איש נכבד ונשוא פנים - משל מדובר באיזה בוזגלו בלתי מוכר.
עם השנים היו שייחסו - בצדק או שלא בצדק - ניחוח עדתי לעצם השימוש המשפטי שעשה ברק בשם המובהק הזה "בוזגלו".
לידתו של מבחן בוזגלו היא בפרשת ידלין שהעסיקה את התקשורת והציבור לפני כשלושים שנה. אשר ידלין, שהיה אז מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל, נחשד בקבלת שוחד בעסקות נדל"ן שונות שביצע בתקופת היותו מנכ"ל קופת החולים.
לאחר שכבר התמנה על-ידי הממשלה לכהונה, וזמן קצר קודם שהיה אמור להתיישב על כורסת הנגיד, נפתחה נגד ידלין חקירה משטרתית לבירור החשדות הנ"ל.
אהרן ברק, שהיה באותם ימים היועץ המשפטי לממשלה, ניהל את החקירה מקרוב והיה מעורב באופן פעיל במהלכיה השונים.
בימיה הראשונים התנהלה החקירה המשטרתית בסודיות מוחלטת. עד כמה סודית היתה החקירה, ועד כמה רב היה החשש שהדבר ידלוף לאמצעי התקשורת, תעיד העובדה שהיועץ המשפטי ברק הציע לחוקרי המשטרה הנוגעים בדבר להימנע מאיזכור שמו המפורש של ידלין, ותחת זאת הציע להם להשתמש במעין שם קוד.
ומה היה שם הקוד שהציע ברק? "בוזגלו".
מה טעם מצא ברק בבוזגלו דווקא כדי להחביא מאחורי גבו את החשוד ידלין? התשובה ברורה מאליה: דליפת שמו של ידלין כחשוד פלילי היתה מחוללת מיד סערה תקשורתית וציבורית אדירה. אבל בוזגלו? את מי זה בכלל מעניין - כך מן הסתם חשב ברק - שישנו איזה חשוד בשם בוזגלו?
עינינו הרואות: בוזגלו בימיו הראשונים לא שירת כלל את עיקרון השיוויון בפני רשויות החוק, אלא בדיוק להיפך: אהרן ברק השתמש בשמו של בוזגלו כדי להסתיר מאחורי גבו אדם נכבד ונשוא פנים - החשוד הפלילי אשר ידלין.
אלא שתוך ימים לא רבים, לאחר שחקירת ידלין פרצה אל תקשורת בסערה, הפך ברק את עורו של בוזגלו: פוליטיקאים ומקורבים שונים של ידלין ניסו להשתדל אצל ברק שיאפשר לחקור את החשוד רם המעלה בביתו או בחדר בבית מלון.
אבל ברק קבע נחרצות: יופיע ידלין לחקירה בתחנת משטרה כאחד האדם - ממש כמו כל בוזגלו.
וכך, קביעתו של ברק שבוזגלו המיתולוגי יהיה נושא דגל השיוויון בפני החוק - היתה לעובדה.
בשנים האחרונות חל מעין היפוך יוצרות, באשר רשויות החוק נתבעות ליישם את מבחן בוזגלו - אבל בכיוון ההפוך: אנשים נכבדים וידועי שם, שהסתבכו עם החוק, באים בטרוניה על כך שרשויות החוק - מחשש ביקורת ציבורית - נוהגות כלפיהם בחומרה יתרה - הרבה יותר מכפי שהיו נוהגות בנסיבות דומות כלפי בוזגלו הבלתי מוכר.
אבל בוזגלו כבר איננו ילד. הוא כבר גבר בן שלושים.
והוא גם חולם שיבוא יום והוא ישתייך למחנה הציבור הנאור.
