אקדים ואציין, כי אני מסכים בכל לב לתוכן דבריו של האלוף במילואים יפתח רון-טל בתקשורת: פרשת ההינתקות, שהצבא הוכן לקראתה במשך כשנה, גרמה נזק עצום לכשירותו של צה"ל ולמוכנותו, ולכן על הרמטכ"ל חלוץ לשאת באחריות לכשלוננו במלחמה ולהתפטר.
אך העובדה שרון-טל צודק, אינה מטהרת את השרץ שבדבריו, והשרץ איום ונורא. בראש ובראשונה, הדעת אינה סובלת יציאתו של חייל בדרגה כלשהי, טוראי כאלוף, בגנותו של מפקדו – מה גם שעשה זאת בכלי התקשורת – בעודו בשירות. אחת המחלות הממאירות של צה"ל היא המשמעת הלקויה-מאוד השוררת בו, שפירוט נגעיה הוא עניין למאמר נפרד. גם אלמלא הדברים האחרים שייכתבו כאן, ראוי רון-טל לבעיטה מכאיבה בעכוזו, ולפיטורים מצה"ל לאלתר – תוך העמדתו לדין צבאי. גם במצב העדין שבו הוא נתון בימים אלה, אל לו לרמטכ"ל להסס אף לרגע, והוא חייב לפעול בנחרצות ובקשיחות. די לנו בקצינים בדרגות שונות, המתירים לעצמם לדבר בחופשיות, כאילו אין מדובר בצבא שהמשמעת דרושה לו כאוויר לנשימה ואפילו לשמירת חיים.
אך הדברים שאמר רון-טל אינם רק הפרת המשמעת, אלא חרפה לאומרם וכלימה לצה"ל בשל שירותו של איש כזה בו בדרגת אלוף. רון-טל כיהן, בתקופת ההינתקות, לפניה ואחריה, כמפקד זרוע היבשה. הוא היה האחראי הראשי על שמירת כשירותם, אימונם, ציודם, הכנת שיטותיהם ושיבוצם המערכתי של כוחות היבשה, אלה שכשלו בלבנון ולא הצליחו להכריע את חיזבאללה. אם ההינתקות סיכנה את רמתו של צה"ל בתחומים אלה, מדוע לא קם רון-טל והתפטר במחאה?. אמירתו כיום, כי הזהיר, היא תועבה. קצין כה בכיר, שזהו הנושא העיקרי שעליו הוא אחראי ונוכח לדעת כי צה"ל מובל ע"י מפקדיו וע"י הממשלה לקראת מצב אסוני, חייב לזעוק ולהזעיק, ולהתפטר מיד אם זעקתו נדחית.
יפתח רון-טל מייצג את דור הקרנפים של מפקדי צה"ל. על-פי ההסתברות, לא יתכן שלא נמצאו בקרבם לפחות 10% שראו במהלך ההינתקות אסון לאומי. אף על-פי כן, לא שמענו אף על מפקד אחד שביקש להתיר את חוזהו לשירות קבע, תוך הכרזה כי ימלא כל פקודה עד שחרורו. להבדיל מחיילים בשירות חובה ומילואים, שהשירות נכפה עליהם בצו ואין בידם ברירה, איש צבא הקבע משרת בהתנדבות ועל-פי חוזה לפרק-זמן קצוב, והוא רשאי בכל עת לבקש התרת חוזהו. גם אם יסורב, לפחות עשה את חובתו, וקשה להניח שצה"ל יכפה על מישהו לשרת על אפו ועל חמתו. לבטח לא על קצין בכיר.
בימים שלפני ההינתקות
קראתי לאנשי צבא הקבע ולמשרתי מערכת הביטחון, שהתנגדו בליבם להינתקות, לבקש התרת חוזיהם:
קריאה זו כוונה בעיקר לאנשים כמו יפתח רון-טל, שלטענתו ידע את העלול להתרחש אך נשאר בתפקידו, תוך רישום מחאותיו הרפות למען הכסת"ח.
יפתח רון-טל נושא לדעתי באחריות גדולה משל הרמטכ"ל לכישלון בלבנון, מאחר שהוא שימש כמומחה מס' 1 של צה"ל לענייני צבא היבשה וכיועץ הראשי של הרמטכ"ל בנושאים אלה. אילו התפטר ואמר בציבור את הדברים שהוא אומר כעת, בעודו במדים, היתה לדבריו השפעה רבה, שיכלה למנוע או לפחות להקטין ולהאיט את אותו מהלך הינתקות, שכיום הוא יוצא חוצץ נגד ביצועו.
יפתח רון-טל אינו ראוי לשאת בדרגת אלוף או לשמש בכלל קצין בצה"ל, ומן הראוי שיודח לאלתר. למרבה הצער, את תנאי הפנסיה ושאר ההטבות הכספיות, שלפני כשנה ראינו כי הוא יודע היטב לנווט עצמו בהם, אי-אפשר לשלול ממנו.
