אחרוני חיילי צה"ל נסוגו (למעט מכפר רג'ר) מלבנון ערב יום הכיפורים, אך התחושה היא שבהעדר הכרעה במישור הצבאי המלחמה לא נסתיימה ויש סבירות לחידוש העימות - מה עוד שאין שום ביטחון לגבי יישומה המלא של החלטה 1701 שבלאו הכי לוקה בחסר.
אם צה"ל היה משתלט על דרום לבנון, פוגע במרבית לוחמי חיזבאללה, משמיד את מאגרי הטילים ומחסני הנשק של הארגון ומתייצב על קו הליטני, החלטת מועצת הביטחון הייתה שונה לחלוטין מאחר שהייתה מתבססת על מציאות אחרת בשטח. אולם תיאור זה אינו אלא חלום בהקיץ. חיזבאללה על מרבית לוחמיו, נשקו וציודו נשאר בשטח מחופר כפי שהיה מלבד לאורך הגבול עם ישראל.
בעיקרה קוראת החלטה 1701 להשלטת סמכות הממשל הלבנוני על הדרום תוך הדגשה כי בשטח זה יש מקום רק למרות המדינה הלבנונית ולנשק של הצבא הלבנוני. כוח יוניפיל המתוגבר נקרא לסייע לצבא הלבנוני במשימה הקשה שלפניו. לשון זו משאירה מקום לפירושים ומזכ"ל האו"ם כמו גם ממשלת לבנון הודיעו שלא יחפשו את נשקו של החיזבאללה ולא יפעלו לפירוקו של הארגון.
דברים אלו מצביעים על הקושי שיהיה לצבא לבנון וליוניפיל להתמודד עם פעילי החיזבאללה המתגוררים בכפרים בלבוש אזרחי ומחזיקים בנשקם ליום פקודה.
ללא ספק יש כאן גם פוטנציאל לעימות בין יוניפיל לצה"ל אם וכאשר יגיב צה"ל על פרובוקציה של חיזבאללה. התקשורת הערבית דיווחה ב-28.9 על עימות בין צה"ל לבין כוח צרפתי באזור מרג'עיון שנסתיים תוך זמן קצר ללא פגיעות או נזקים.
בינתיים נשארה פתוחה בעיית האמברגו והברחות הנשק לחיזבאלללאה על אף שהחלטה 1701 קוראת לצבא לבנון להבטיח את הגבולות בסיוע יוניפיל. התברר שלכוחות האו"ם הפועלים בים אין סמכות לעלות על אוניות סוחר ולבדוק את מטענם. קופי אנאן טען שבשאר אסד הבטיח לו שסוריה תשתף פעולה ותמנע מעבר נשק לחיזבאללה - הודעה מוזרה שמזכירה הפקדת השמירה על החלב בידי החתול.
נותרה פתוחה גם בעיית חוות שבעא. ע"פ הנאמר בהחלטה על מזכ"ל האו"ם להכין דו"ח שיתווה דרכים לפתרון הסוגיה תוך שלושים יום. שלושים היום כבר עברו ומזכ"ל האו"ם עדין לא פרסם מאומה בנושא.
שאלה נוספת המנסרת בחלל האוויר היא כיצד הסכימה ישראל ששחרור שני החטופים יוזכר רק במבוא. אומנם נאמר שם שיש לשחררם ללא תנאי, אך מאחר שהנושא אינו שובץ כסעיף מחייב בגוף ההחלטה ניתן לחיזבאללה סדק להתחמקות.
בבואנו להעריך את החלטה 1701 כמייצרת משטר ביטחוני חדש בדרום לבנון ובאזור הגבול הישראלי-לבנוני ניתן לומר שזו החלטה מורכבת ובעייתית המציבה שאלות קשות בפני כל הצדדים, ישראל, לבנון והחיזבאללה.
החיזבאללה אומנם נאלץ להחביא את נשקו ולקיים יחסים קורקטיים עם יוניפיל ועם צבא לבנון. אך כאן גם טמון המוקש. חיזבאללה על נשקו נמצא בשטח. סביר להניח שינסה בצורה שיטתית לתגבר את כוחו בסיוע איראן וסוריה ובמקביל לשחוק את סמכויותיהם של צבא לבנון ויוניפיל. אם ימשיך בהתמדה עיקשת לאורך זמן הוא עלול להתיש אותם וליצור מאזן הרתעה. גם ליוניפיל וגם לצבא לבנון אין אינטרס להגיע לעימות כוחני. מטרתה של ממשלת ללבנון הוא למנוע את נפילתה ואת הקמתה של ממשלה אחרת פרו-חיזבאללה העלולה לדרדר את המדינה למלחמת אזרחים חדשה. כמו כן למדינות ששיגרו את חייליהן ליוניפיל אין שום כוונה להיגרר לסכסוך אלים שיגרום לקורבנות ולהשפעות שליליות בזירה הפנימית שלהן.
נראה איפוא שהחלטה זו, על אף שהביאה להורדתו של צבא לבנון לדרום, הקימה משטר ביטחוני רופף ושביר שיציבותו תלויה במספר גורמים בעלי אינטרסים שאינם חופפים ואפילו מנוגדים. כמו כן לא הובילה לפתרון הבעיות המרכזיות שהיו הגורמים למלחמה: נוכחות חיזבאללה על נשקו, הברחות נשק לחיזבאללה, נושא חוות שבעא ושחרור החטופים.