כמי שמזהה עצמו עם ערכי שוויון, ובתוכם שוויון בין המינים, כמי שמכיר בחשיבות שילובן של נשים בהנהגת המדינה, אני פונה אליך לוותר על ההתמודדות על תפקיד נשיאות המדינה. יותר מכך, בשל תבונתך המדינית והמעשית, ניסיון חייך העשיר ואוזנך הכרויה לכמיהת ציבור הנשים בישראל, אני קוראת לך לפעול לבחירתה של ח"כ קולט אביטל, בת מפלגתך עד לאחרונה, ומי שתמכת בקידומה בעבר, כנראה מתוך אמונה ביכולתה ובכישרונה.
בשנים שבהן מספר השגרירות היה קרוב לאפס, ומתוך הכרה בצורך לקדם נשים בשירות החוץ, מינית את פרופ' עליזה שנהר לשגרירת ישראל ברוסיה, וכן מינית את אפרת דובדבני למנכ"לית משרדך הנוכחי (לפיתוח הנגב והגליל). על-רקע זה לא יקשה עליך להבין את חשיבות מינויה של אישה (ראויה וייצוגית) לתפקיד הסמלי הראשון במעלה בישראל.
כאדם עתיר זכויות ועתיר תפקידים ראוי יהיה לך לעשות בשלהי הקריירה הפוליטית העניפה והממושכת שלך מעשה שבו תשמש דוגמא לחיקוי של גברים אחרים בהנהגת המדינה, בויתור אישי למען קידום מטרה חברתית ראויה כמו: בחירת אישה לנשיאות המדינה.
במשך קרוב ליובל שנים (מ- 1959) זכית למלא שורה ארוכה באופן יוצא דופן של תפקידים בשלטון:
היית חבר כנסת מהכנסת ה- 4, מ- 1959 ועד היום (ובסה"כ ב- 14 כנסות); היית יושב-ראש מפלגת העבודה בין השנים 1992-1977 ובשנים 1997-1995; כיהנת כראש ממשלה בין השנים 1986-1984 ו- 1996-1995; כיהנת כסגן שר הביטחון בממשלות ה- 9, ה- 10, ה- 11 וה- 12; כיהנת כשר לקליטת עלייה, שר התחבורה, שר התקשורת, שר ההסברה, שר הביטחון, שר הפנים, שר לענייני דתות, ממלא-מקום ראש ממשלה, שר החוץ, שר האוצר; שר לשיתוף פעולה איזורי, סגן ראש ממשלה, משנה לראש הממשלה.
גם במישור הבינלאומי מילאת תפקידים נכבדים ובין השאר שימשת כסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי. פעילותך המדינית החשובה אף זיכתה אותך בהכרה בינלאומית יוקרתית של פרס נובל לשלום (ב-1994).
על-רקע כל אלו אין אדם מתאים ממך לשבור את העיוורון המקומם והמתמשך של גברים בשלטון להדרה ולאפליה הבלתי נסבלת של נשים בהנהגת החברה. אין מתאים ממך לממש (ולא להסתפק בדיבורים אוהדים) את השיתוף שלהן, לא כמגייסות תמיכה, נותנות שירותי מזכירות ומין לגברים שיכורי כוח בראש מערכות השלטון בישראל.
אני קוראת לך להתגייס לבחירתה של אישה לנשיאת המדינה. מעשה זה ייזכר לך אולי יותר מכל פועלך, משום שיתרום לשינוי חברתי ממשי. אנו חיים בחברה שבה נשים חסומות על-ידי המימסד הדתי, הנתמך על-ידי המדינה. הפכנו למדינת צבא שמאדיר את כוחם ומעמדם של גברים ומציע לנשים מעמד של נותנות שירותי מזכירות, קישוט ומין לגברים. המערכת הפוליטית היתה עשויה לפצות במעט על כל העיוותים והקיפוח הללו ולהכיר בזכויותיהן הייצוגיות של נשות ישראל, בתרומתן לחברה ובכשרונותיהן המוכחים. אך גם היא מדירה ומקפחת באופן בולט את ציבור הנשים.
בגיל 83, הרבה מעבר לגיל הפנסיה (שבו מוציאים את האזרחים משוק העבודה), ועם שורה אינסופית של תפקידים רמי מעלה, ורבי זכויות והטבות, בפוליטיקה, ראוי שתאמר: די לי בכל מה שזכיתי בו וכעת אפנה את מקומי ואתמוך במי שמייצגת את הקבוצה המודרת ביותר בחלוקת הכוח וההטבות: נשים.
