אלו הימים של סוף השנה, רגעים אחדים לפני עוד מלחמה, עוד מובטלים ועוד מהלומות בלתי צפויות הנוחתות כרעם ביום בהיר. כן, עוד שנה אזרחית באה עלינו לטובה... התעטפתי בשכבת ציניות ארסית, הצטיידתי במעיל עבה, ליפפתי צעיף ויצאתי לרחוב עמק רפאים בירושלים, למסעדת 'לוצ'נה'.
בתי הקפה ברחוב היו הומים, עשרות גדשו את מקומות הבילוי, בדוכני הגלידה השתרכו תורים ומכוניות שפלטו מוזיקה רועשת חסמו את התנועה. ניסיתי להתאים בין כותרות העיתונים, מהדורות החדשות ומצב חשבון הבנק, לבין החגיגה שהתנהלה מול עיניי, אבל כל הנתונים הללו לא מסבירים את כמות האנשים שהתרוצצו בקור הירושלמי ברחוב. חיכיתי כמה דקות מחוץ למסעדת לוצ'נה, כדי לבצע כניסה מכובדת יחד עם פרל'ה ולהימנע מפליטות פה עוקצניות ופלירטוטים מיותרים עם המלצריות. פרל'ה המתוקה הצליחה להמיס בי חלק מהצינה והציניות ונכנסנו ללוצ'נה.
המסעדה הייתה מלאה, אנשים התענגו על מנות ריחניות וסובבו פסטה רחבה על מזלג כנגד הצלחת. תפסנו מקום על הבר שנמצא במפלס העליון, לתצפית על המסעדה והרחוב, בהמתנה לשולחן המיועד. הברמן השובב הציע שנתחיל את הערב עם אלכוהול, שאלתי אם קיים קוקטייל הבית והזמנתי שניים לפני שקיבלתי תשובה. "קוקטייל לוצ'נה" הוא חייך במבוכה על המקוריות במתן השם והגיש לנו שתי כוסות צוננות של קוקטייל על בסיס וודקה, תותים שלמים ובזיליקום (36 שקל) - תענוג מתוק וקליל שלמרות היותו קר, רק חימם את הלב וקילף עוד שכבת ביקורתיות. בעודנו בוחנים את מדף היין המרשים שמאחורינו, ניגשה אלינו המארחת ובישרה על השולחן הפנוי שממתין לנו למטה.
החלל המרכזי בלוצ'נה מאוכלס בשולחנות עץ מסיבי הקרובים יחסית זה לזה, מה ששיווה בעיני פרל'ה אווירה איטלקית אמיתית וחמימות שלא פוגעת באלגנטיות הכללית של המקום. העיצוב מוקפד, האלמנטים משולבים בטוב טעם ונעים על הציר שבין אירופאי לים תיכוני, קצת נגיעות רטרו ובעיקר לא מתאמץ מדי. עציצים קטנים של צמחי תבלין מקומיים בליווי שמם נחו על השולחנות לצד המלח והפלפל, מה שמדגיש את יסודות המטבח האיטלקי: טריות, טעם, ארומה והקירבה לאדמה.
לאחר הצצה ארוכה ומתחבטת בתפריט פתחנו בגלילות חצילים ממולאות בגבינת פטה, עשבי תיבול ואגוזים (36 שקל) ובפטריות יער צלויות בחמאת סויה וקרנצ'י של גבינת פרומעז ותרד (34 שקל). את המנות ליוו אצבעות לחם שום חמות ופריכות שנאפו מבסיס מחמצת ולא שמרים כפי שמקובל (8 שקל).
בתמימותי חשבתי שנסתפק במנת לחם אחת כדי להשאיר מקום למנות העיקריות, אך מבלי משים, הלחם התחסל בתאווה תוך כדי ספיגתו בשמן זית מתובל בשבבי שום וצ'ילי חריף, וגם בשאריות המנה של פרל'ה שהייתה עשירה ברוטב סויה חמאתי.
לבחירת היין נעזרנו במלצרית, שכן לוצ'נה מציעה מגוון של יינות מסדרת רזרב ומעלה ממיטב יקבי האיכות בישראל ובינהם ברקן, רקאנטי, עמק האלה, קסטל, המערה ועוד. מלצרית נוספת נחלצה לעזרתנו והמליצה על בקבוק פינוטאז' רזרב של ברקן (136 שקל) בעל גוונים מתובלים ומעושנים שישתלבו עם המנות לכדי חגיגה אמיתית.
למנה העיקרית בחרנו שנינו מהמיוחדים של לוצ'נה - אני טורטליני סלק עם גבינת עיזים ברוטב שמנת וסלק (58 שקל) ופרל'ה רביולי בטטה ביין לבן, גרעיני עגבנייה, חמאה מרווה וגבינה כחולה (60 שקל). הטורטליני היה מפואר בגודלו וטעמו היה קטיפתי ועדין. עיצוב המנה הרשים לנוכח הסגול העז והקישוטים בשולי הצלחת.
פרל'ה, חובבת בטטה, גבינה כחולה ויין לרוב, לא יכלה לבקש מנה שתנעם יותר לחיכה. הרביולי היו רכים וממולאים בנדיבות והרוטב השלים את החוויה לארומטית ועשירה.
בעודנו מעכלים בעונג ובוחנים את תפריט הקינוחים, הצטרף אלינו השף אבירם דותן שגלל בפנינו את ההיסטוריה המקוצרת של לוצ'נה ועברו המפואר. השף דותן למד בחו"ל והשתלם במסעדות רבות-מוניטין ואפילו הקים את מסעדת Joy שהפכה לרשת קטנה וסיפור הצלחה גדול. את האהבה למטבח ירש מאביו הקונדיטור, ואולי זאת הסיבה לגודלה של הקונדיטוריה החבויה בקומת הקרקע של המסעדה.
לפני שבחרנו את הקינוחים לקח אותי אבירם לסיור מודרך בין מערבלי הבצק ומרדדי הפסטה (כנראה שקלט את החיוך הסקפטי שלי כשתיאר את הקומה מעליה אנו יושבים). ירדנו לאזור המוקדש לאומנות הבצק דרך חדרי אחסון בטמפרטורות שונות, נכנסנו גם למקרר עצום בו תופח בנחת בצק המחמצת וחומרי הגלם מקוטלגים ומסודרים בקפדנות מרשימה. עלינו חזרה למסעדה והשף דותן חשף פרטים ראשונים בדבר הפרויקט הבא שמכוון למטבח עילי אישי בדגש על יצירתיות ואמנותיות.
ביקשתי להציץ גם במטבח החצוי בקומת הבר. הצד הימני מוקדש למנות התנור, קרי פיצות, לחמי הבית ומאפים, ואילו בצד השמאלי, מורכבת כל מנת פסטה על מחבת אוטונומית מחומרי הגלם הבסיסיים ביותר. לא קיים רוטב מוכן, הסו-שף מרכיב בדייקנות כל מנה וכך שומר על הרעננות והתכונות הארומטיות של המטבח האיטלקי.
מבחינתי יכולתי להתמודד עם מגש פיצה לקינוח אבל פרל'ה כבר הזמינה קינוחים - סופלה שוקולד נימוח עם כדור גלידת וניל (32 שקל) ופנקוטה עם פירות יער (36 שקל) הקינוחים לא חרגו מהרף הגבוה שהציבו המנות העיקריות והשלימו את הארוחה בצורה מדוייקת.
בינתיים שקט קצת עמק רפאים, אבל הקור לא נח אף לא לרגע. התעטפנו שוב במעילים וצעיפים ויצאנו חבוקים את דלתות לוצ'נה. מיתון או לא, עושה רושם שאם כבר מחליטים לצאת למסעדה טובה בירושלים, לוצ'נה בהחלט עומדת במקום בולט ברשימה.
