אימת עברייני הצווארון הלבן בשנות השבעים והשמונים היה קצין המשטרה בנימין זיגל. זיגל לא ידע חוכמות ולא הבין קריצות. חשודים חשובים מאוד באו ויצאו אצל זיגל וצוות חוקריו. כמה וכמה מהחשודים החשובים הללו הפכו לנאשמים וסיימו את הקריירה שלהם בבית הסוהר.
בשלב כלשהו טיפס זיגל לגבהים, והחל לטפל באנשי צמרת של ממש מקרב אנשי השלטון.
אלא שזיגל לא הביא כנראה בחשבון שכאשר הוא מטפל באיש צמרת, הוא מסכן בכך לא רק את מעמדו איש הצמרת, אלא גם שורה ארוכה מאוד של אנשים הקשורים עם אותו איש צמרת - בין כאלה התלויים בו, בין כאלה שהם סתם מלחכי פינכה.
עד מהרה החלו לזרום אל משטרה תלונות שונות ומשונות כנגד זיגל: היו שהאשימו אותו בקבלה במירמה של כספי פיצויים מגרמניה. היו שהתלוננו על כך שזכה לקבל מבעלי דוכנים בשוק הכרמל ירקות חינם אין כסף, וכיוצא באלה תלונות שכל מטרתן לא היתה אלא להטריד את זיגל, לשבש את עבודתו ולהביא להדחתו.
כל התלונות התגלו כתלונות שווא. חלק מהמתלוננים הודו כי נלחצו להתלונן כנגד זיגל תלונות שקר, והיו כאלה שהועמדו לדין ונשלחו לבית הסוהר.
אבל המתלוננים ושולחיהם השיגו את מטרתם במלואה: הם שלחו את זיגל לבית החולים למשך כמה שבועות עם התקף לב חמור. וכשהחלים וחזר לעבודה - היה זה כבר זיגל אחר. איש כבוי.
ועכשיו בורובסקי.
אין חדש תחת השמש. אנחנו רואים. אפשר ממש למשש. האנשים התחלפו, אבל השטיקים הם אותם שטיקים.
מה נאחל לבורובסקי? לב חזק. לא יותר.
