"זו עצרת פוליטית שמציינת רצח פוליטי... הקהל שמגיע אליה מבקש להחיות את דרכו הפוליטית...", כך אמרה הגב' דליה רבין, בתו של יצחק רבין ז"ל, בכיכר רבין, בערב השנה האחת עשרה לרצח ראש ממשלת-ישראל יצחק רבין. בכך, דוחים המשפחה ומארגני העצרת מעליהם את כל מי שהתנגד ומתנגד לדרכו הפוליטית של יצחק רבין וממשיכי דרכו, ובכל זאת עדיין רואים ברצח ראש ממשלה בישראל אסון לאומי שפגע בכל עם-ישראל, תומכים ומתנגדים כאחד.
תקופה לא מבוטלת לפני הרצח, היו ליצחק רבין תומכים מועטים לדרך הפוליטית שבה בחר ללכת. הסקרים ניבאו לו מפלה מוחצת מול בנימין נתניהו. גם היום אין לדרך הזאת מספיק תומכים וחבל שמורידים ערב זיכרון חשוב מאין כמוהו לרמה של עצרת בחירות, עם שלטי בחירות, סיסמאות של בחירות, שלא לדבר על תשואות הקהל ההופכות את עצרת הזיכרון למעין פסטיבל בחירות.
זו היתה צריכה להיות עצרת זיכרון שאכן מציינת רצח פוליטי. הקהל שצריך להגיע אליה אמור להיות עמ ישראל על כל גווניו הפוליטיים. נידוי והחרמה של ציבורים המתנגדים "להחיות" את משנתו הפוליטית של יצחק רבין, אינם מועילים לאיש. מה גם שבלי צירופם של ציבורים אחרים איך תתרחב התמיכה בדרך הפוליטית אותה מבקשים המארגנים? אמירתה של הגב' דליה רבין, כי "הקהל שמגיע אליה מבקש להחיות את דרכו הפוליטית...", מוכיחה יותר מכל כי דרכו הפוליטית של יצחק רבין וממשיכי דרכו מתה, וכי בכוחם ועוצם ידם של משתתפי העצרת לקיים את תחיית המתים. חבל חבל חבל.
זה לא נכון למנוע מציבורים שונים בישראל להתייחס אל רצח רבין התייחסות ראויה לאיש ולתרומתו במשך כל חייו לעם-ישראל באשר הוא, ולמדינת-ישראל, כל עוד דעותיהם הפוליטיות אינן מיישרות קו עם משנה שלדעתם שגויה ובטעות נוראה יסודה. הקהל הזה מגורש מן העצרת וזכותו הטבעית להתאבל על ראש ממשלתו שנרצח ולהשתתף באזכרה מכובדת לכבודו נשללת ממנו. זה לא עושה שכל ולא מקרב את הבריות.
הגדיל לעשות הנואם המרכזי בעצרת, הסופר דויד גרוסמן, שבנו אורי ז"ל נפל חלל במלחמה האחרונה. הוא מנה אחת לאחת שורה ארוכה של טענות ומענות נגד הנהגת המדינה הצבאית והמדינית "החלולה" (מחיאות כפיים!), נגד אביגדור ליברמן "הפירומן" (מחיאות כפיים סוערות!!!) וציין את הדרכים בהם צריך לנקוט ראש הממשלה דהיום בפירוט רחב כל-כך שאינו משאיר מקום למחשבה הפשוטה שהדברים אינם כה פשוטים ואין מדובר כאן בסיפורת ממיתה ומחיה כרצונו של המחבר.
אין אני בא להגן כאן על התנהלותם של ההנהגה הצבאית או המדינית של מדינת ישראל. זה גם לא הזמן ולא המקום להזכיר את השחיתות הפושה בישראל בכל אתר ואתר. כמו כן אינני בא אפילו להרחיב דברים אודות התנשאותם של אנשים הפוסלים אנשים אחרים ואינם פוסלים אלא במומם. אני רק מבקש בכל לשון של בקשה מראש הממשלה אהוד אולמרט שלא להשיא עצות ספרותיות לדויד גרוסמן, וחס וחלילה שלא יעז לערוך את ספריו.
