יש גישה הרווחת בחלק מהציבור הישראלי, אליה התוודעתי תוך כדי דיונים שונים, לפיה מדינת ישראל לא צריכה לפקח על הכספים שהיא מעבירה לפלשתינים, כמו גם על הכספים שמדינת ישראל מאפשרת העברתם, בהיות הרשות הפלשתינית, לכאורה, עצמאית ונפרדת ממדינת ישראל.
באומרנו כאן ,כספים", כוונת הדברים היא גם לשווה-ערך לכסף, כלומר, לסיוע מכל סוג ומין.
אין שחר לגישה מיתממת זו.
אמנם נוח להתעלם ולהיפטר מהפיקוח, קל מאוד להעניק אחריות מאשר לשאת באחריות, אך זהו מעשה בת יענה הטומנת ראשה בחול. וחמור מכך, כי היען שראשה בחול - אינה רואה דבר, ואילו אנו, איננו יכולים, גם אם חפצים אנו, להימנע מלראות מה מתחולל לנגד עינינו מזה עשרות שנים:
1. הנהגת הרשות הפלשתינית היא הנהגה מושחתת שראשיה מתעשרים מהכספים הזורמים אליהם תוך הטיית הייעוד מסיוע הומניטרי לחשבונות הבנק הפרטיים של המנהיגים, ומתשלומים כלכליים שנועדו לקיים שלטון וארגון מוניציפלי תקין - לרכישת אמצעי טרור בכל דרך אפשרית. ברור כי הטיית המשאבים להעצמת הטרור - היא במפורש עניינה של מדינת ישראל, העלולה להיפגע מאותו טרור שמתאפשר למעשה על ידה ובתמיכתה.
2. כדוגמא לכך, די לבחון את ירושת המיליונים שהותיר אחריו יאסר ערפאת, אשר את הונו הרב לא צבר מעבודה במקצועו [מהנדס בניין]... אין זה חכם להתעלם מחשבון ערפאת בבנק לאומי לישראל התופח מכספי מדינת ישראל ובאישורה/בהסכמתה, במצב בו יכל הוא לנתב את ההון לכל מטרה בה חפץ, וגלוי וידוע מה היו יעדיו ומה עמד בראש מעייניו.
3. חוזים אנו מול עינינו, כיצד כסף שאנו מעבירים [לרבות שווה ערך לכסף] מוצא דרכו במישרין לרכישת אמצעי לחימה, שלעתים אף ניתנים על-ידי מדינת ישראל ישירות, באמתלה של חיזוק פלג זה או אחר מתוך זרועות הטרור, אשר באותה העת מאובחן כפלג טרוריסטי מתון.
4. לא קשה להבין כי החיסכון הפיננסי הנוצר ברשות הפלשתינית בעקבות סבסוד התשתית ההנדסית בשטחי הרשות, סבסוד לו אחראית ישראל על חשבון משלם המסים שלה, לא מותווה אל יעדים הומניטריים או אף אל יעדים מוניציפליים, אלא - סלולה לו דרכו היישר אל שתי מטרות-על: הראשונה במעלתה - העצמת הרכוש הפרטי של המנהיגים [ההולכים בגאווה בדרכו של הראיס ערפאת], והשנייה היא הגברת אמצעי הטרור נגד מדינת ישראל.
לאור כל זאת, המסקנה היא כי מענייננו לדעת לאן בדיוק זורמים המשאבים היוצאים מאתנו אל הרשות הפלשתינית, וככל שמשאבים אלו אינם מנותבים למטרות שלשמן נועדו - במיוחד בהיות המטרות השמדת מדינת ישראל, בין במוצהר ובין בהסתר תוך תחכום-מה - שומה על מדינת ישראל לא רק שלא לתת, אלא גם לסכל העברה מכל גורם אחר אל הרשות הפלשתינית, כמידת יכולתה.
בהתאם לכך, אין כל ספק כי על מדינת ישראל לבטל לאלתר [לא לדחות - לבטל] - "החזרי" מע"מ והיטלים מכל סוג ומין, העברת נשק "לפלגים הטרוריסטיים המתונים" כדי שילחמו, כביכול, בפלגים הקיצוניים, השקעה בתעשיות, השקעה בתשתיות הנדסיות [מים, חשמל, תקשורת וכו'], תרומות ועוד.
אי אפשר לסיים דיון זה ללא העלאת תמיהה: האמנם ישראל היא זו אשר צריכה להיות המקור להעשרת הרשות הפלשתינית, ולו במצב אוטופי של "חזרתה בתשובה"?! האין זה תפקידן של מדינות ערב עתירות הנפט, שבבוא העת, יותר להן לסייע לפלשתינים לכשהדבר יתאפשר מבחינת האינטרסים של ישראל?!
