מלחמת דוד נגד גליית היא דוגמא מאלפת של ניצחונו של מי שראוי מלכתחילה לנצח במערכה - הלוחם היותר טוב. לדוד היה ניסיון מוכח בלחימה פנים אל פנים בטרם התחולל הקרב הראוותני שלו מול גליית - כפי שהעיד בפני שאול המלך - "ובא הארי, ואת הדוב, ונשא שה מהעדר. ויצאתי אחריו והכתיו, והיצלתי מפיו, ויקום עליי והחזקתי בזקנו והכתיו והמתיו. גם את הארי גם הדוב הכה עבדך...".
אין ספק כי דרושים כישורים של לוחם במאבק מול אריה ובמאבק מול דוב - הרבה יותר מהכישורים הדרושים למלחמה מול כבד-גוף חמוש לעייפה, כפי שהיה גליית.
דוד לא בא אל גליית בידיים ריקות, אלא הכין עצמו מראש באופן מושכל במטרה לנצחו בקרב, ובחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וקלעו בידו. הוא כמובן העדיף להיות נייד ולהשתמש באמצעי לחימה השגורים אצלו והמוכרים לו, מאשר לשחק לפי הכללים של אויבו.
אמנם גליית העדיף קרב שרירים, אך דוד בחר להפתיע את יריבו בקרב מסוג אחר בו גליית לא היה מורגל, כולל נקיטת אמצעים פסיכולוגיים שפגעו במוראל של אויבו והוציאוהו משיווי משקלו הנפשי. כל זה לגיטימי בקרב אשר אין בו כללים.
בסופו של דבר, החייל היותר חזק ניצח, כצפוי, ללא כל הפתעה, וללא כל התערבות נסית. גם דוד עצמו היה משוכנע בניצחונו בטרם העימות.
ישראל במלחמות קיומה, מושווית לא אחת לדוד הנלחם נגד גליית. אומנם כוונת המשווים היא בדרך כלל להמחיש את מלחמת המעטים נגד הרבים תוך שימת דגש על הגורם הנסי, כאילו הניצחונות שנלחו ישראל לא היו צפויים מראש, אך יש לראות השוואה כזו מזווית אחרת. ההשוואה - במקומה והיא גם השוואה ראויה. הטעמים לכך הם:
גודלה הפיזי של מדינת ישראל קטן מעוצם השטחים של מדינות ערב, וכן גם מספר תושבי ישראל קטן ואינו בר השוואה עם גודל אוכלוסיית האויב. אכן, גם דוד היה ננס בממדיו ביחס לגליית הענק.
כוחה הצבאי של ישראל עולה על זה של אויביה - כפי שדוד היה חזק מגליית.
הדיוט, הבוחן את המאזן ללא הבנה, כפי שיהמר לטובת נצחונו של גליית, כן יטעה לחשוב כי מדינות ערב בעלות יתרון צבאי על ישראל - דבר שאינו נכון.
מומחה שיבחן בשום שכל את כישוריו של דוד לעומת אלו של גליית, או את עצמתה הצבאית של ישראל לעומת צבאות ערב, יגיע למסקנות הנכונות.
אף על-פי כן, בגלל שיקולים זרים לצבא, יצאה ישראל מהמערכה "בין המצרים" ללא הכרעה. המצב הזה של היעדר הכרעה אינו תולדה של מאזן כוחות בין הצדדים, כי הוא לא נבע ממגבלת הכוח והעצמה, אלא מהחלטות מדיניות שחסמו את פעולת צה"ל, בכך שהגבילו את היקף המלחמה, ביטלו את יתרון ההפתעה, והעניקו לאויב יתרונות רבים כולל זמן התארגנות באמצע הלחימה שהזיק לצה"ל וגבה אבדות בנפש.
