|
אחר צהריים, חוץ. שימי ודיירים אחרים יושבים ומעשנים
|
|
|
שימי: אז כמו ששלווה ברטי אמרה, אין חברויות בבידור.
דודי: בכל זאת, אני מרגיש שממש פגעתי באמיר כשאמרתי לו שהקריירה שלו מדשדשת.
שימי: יא מלעון, התחרפנת לגמרי? זאת המחמאה הכי גדולה שהיית יכול לתת לו. הרי אין לו קריירה.
דודי: וואללה, יש בזה משהו.
מנחם: אמיר פיי גוטמן לא מוכשר מספיק אפילו כדי לגלם את אמיר פיי גוטמן.
דודי: אתה יודע, שימי? אני מרגיש שהתקופה בבית האח הגדול מאוד עוזרת לי מקצועית.
שימי: למה, כפרה?
דודי: אני פותח מסעדה של תפוחי אדמה, וזה מכניס אותי לעניינים, להתערבב 24 שעות ביממה עם חבורת בטטות.
שימי: תודה, נשמה, תבוא כל יום.
מנחם: בעיני שניכם יצורים עממיים מבדחים עם זיק של טמטום חינני מעורר חמלה.
שימי: תודה, עיניים, תבוא כל יום.
שרונה: הייתי קצת עצובה כשאחותי הודחה.
מנחם: איפה האחיות פקה פקה, לא רואים אותן יותר.
שימי (מתחיל לסלסל): בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב... פתאום חבל, פתאום חבל. (מסיים ומוצץ אצבע)
|
|
בוקר, פנים, פנינה ודיירים אחרים יושבים ומגרבצים
|
|
|
פנינה: אני לא יכולה יותר עם המאיה הזאת. עדי מאמי, רוצה קפה שחור?
עדי: אני לא מוכנה לשמוע דיבורים כאלה. Obviously, זה מנוגד לכל הערכים שעליהם התחנכתי באקדמיה לדוגמניות. זה לא קפה שחור, זה קפה אפרו-אמריקני!
קורין: הכל בסדר, עדי, אובמה נבחר.
עדי: מי?
פנינה: בקיצור, אני לא יכולה לשאת אותה, את הבוסקילה. בא לי לקרקף אותה לפעמים, אבל אז אני אומרת לעצמי: גם מאיה עושה פיפי, גם מאיה עושה פיפי. רוצה לאכול משהו, מנחם?
מנחם: פנינה, אני חושב שאת יצור עלוב, שפלולי ונקלה, שסובל מפחד גבהים אך משתכשך ללא מורא במיצי הביבים, וזה נפלא בעיני. יש לי סימפתיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב, כמו שאמר מורי ורבי מאיר ויזלטיר, אבל לתופרות בגדים גמדיות בנוה אילן אני רוחש אנטיפתיה מעומק הלב. תכיני לי שקשוקה בבקשה, עליבות אנושית שכמוך. משעשעת אותי השקשוקה שלך. מאז ששמעתי את האחיות פקה פקה שרות את להיטן היחיד לא השתעשעתי כל כך.
קורין: מנחם, סליחה, אבל האנרגיות שלך קצת לא נעימות לי.
מנחם (גוחן על ברכיו ומתחיל לחפש מתחת לספה): אוי, לא, זה נורא, היא נעלמה! היא הלכה לאיבוד! תעזרו לי לחפש אותה בבקשה, אנחנו מוכרחים למצוא אותה.
עדי: על מה אתה מדבר?
מנחם: על האישיות של קורין אלאל.
עדי: טוב, תתעלמו ממנו. הוא obviously דפוק בראש. בקיצור, אתם יודעים שלא נוח לי עם ניים דרופינג, אז אני יושבת לי עם ג'וני דפ בבונגה-בונגה, שאיטס לייק יו נואו הספוט הכי הוט במנהטן רייט נאו, איף יו נואו וואט איי מין, והוא אומר לי: עדי שוגר, בייבי, גורג'ס, האני, סוויטי, פמפקין פיי, פאקינג הל, רוצה שורה?
עכשיו, זה משפיל אותי כאשה, זה משפיל אותי כדוגמנית, obviously, זה משפיל אותי כחברה ממש טובה של בר רפאלי, אבל אני לא מדברת על קולגות אז אל תלחצו עלי, נו, אל תלחצו אמרתי. אז חשבתי לעצמי: יו נואו, עדי מותק, לפחות זה לא מנוגד לכל הערכים שעליהם התחנכת. להפך. לפחות זה לא 'בים לבן קבוצת שחורים קוטפת'. זה רק לבן, אז מה רע? אז אמרתי לו: ג'וני, אומנם אתה וויי אאוט אוף מיי ליג, אתה לא סופרסטאר נוצץ כמו אמיר פיי גוטמן המלך, הקינג, אבל יאללה, תקתק אותה.
מנחם: מאז הטריפ הרע שלקחתי עם אבידן ב-69' לא היה לי כזה כאב ראש. אני שוקל לדווח עלייך בדחיפות למלר"ז.
עדי: למי?
מנחם: המועצה למניעת רעש וזיהום.
קורין: מנחם, ממש לא נוח לי עם הווייב שלך. אני שוקלת לאיים לא לישון איתך באותו חדר הלילה.
מנחם: לטריפ ההוא יש השפעות לוואי חמורות. עד היום אני שומע סמרטוטי רצפה מדברים.
|
|
ערב, פנים. כולם מתאספים לארוחת ערב
|
|
|
מנחם: אפשר לקבל את האורז?
אמיר: תתעלמו ממנו, הוא לא קיים, הוא לא קיים.
פנינה: זה לא יפה. הוא בן אדם. ועוד זקן וחסר ישע. אותך לגיא מרוז ואורלי וילנאי.
אמיר: תתעלמו מפנינה, היא לא קיימת, היא לא קיימת.
מאיה: אתה אומר את זה ממקום של אהבה, מאמי?
אמיר: ברור! ושל שפיות והרמוניה.
מאיה: אז אני איתך, הולכת עם האמת שלי.
מנחם: אמיר, שמעתי שהשב"כ מצא שיטה מעולה לעינוי נחקרים: הוא משמיע להם בלופ את הדיסק האחרון שלך. הבעיה היא שרובם מעדיפים להתאבד.
קורין: מנחם, לא כל כך נעים לי לשמוע את מה שאתה אומר.
מנחם: אז תחזרי ללסבוס. לא מחזיקים אותך פה בכוח.
גיא: אתם חייבים לריב עכשיו? כשאני באבל על מות סבתי האהובה מרגלית?
מאיה: עוד מלה אחת על סבתך האהובה מרגלית ואני תוקעת לך מזלג בעין.
עדי: כן, ומי הכיר לבר את ליאו? סבתא שלך?
שרונה: די, חבר'ה, הגזמתם. בואו נתנהג בהתאם, כל המדינה רואה אותנו.
שימי: אז שהמדינה תתנהג בהתאם. גם כן מדינה. צורה לה.
שרונה: שימי!
מנחם: מאז הטריפ הרע עם אבידן ב-69' אני שומע כל הזמן מלחיות מדברות.
עדי: אתה רוצה להגיד לי שאתה נגד המדינה, שימי? איטס לייק סו אאוטרייג'ס, זה מנוגד לכל הערכים הפטריוטיים שהתחנכתי עליהם ושאני מחנכת עליהם דורות שלמים של סופר מודלס באפטאון ודאונטאון מנהטן! וסליחה, מי הכניס למטבח לחם שחור? אתם לא יודעים שאני לא יכולה לגעת בלחם שחור? זה מזכיר לי את "קבוצת שחורים קוטפת", זה טראומטי בשבילי, ופשוט בא לי להקיא.
דודי: תירוצים להקיא לא חסרים לך.
עדי: למה אתה אומר דבר כזה? זה סו obviously לא נכון! לבר רפאלי לא היית אומר את זה, נכון? לא, כי בר פרינססה, בר אתרוג, את בר אסור להרגיז, והיא חברה ממש טובה שלי, אני היכרתי לה את ליאו, ברור. אבל זה כל כך לא הוגן, הרי באתי לתוכנית בשביל שייראו שזה לא נכון שדוגמניות לא אוכלות.
שימי: בטח אוכלות. אוכלות לנו את הראש.
מאיה: אז את באת לתוכנית בשביל להראות את האמת שלך?
עדי: כן.
מאיה: קנאית אחת! מעתיקנית! חקיינית זולה בשקל! ראית שאני מראה את האמת שלי והחלטת לתפוס על זה טרמפ? את לא קיימת בשבילי, את לא קיימת!
אמיר: היא לא קיימת, היא לא קיימת. תעבירו לי בבקשה את הקציצות, אבל בהרמוניה וממקום של אהבה.
מנחם: אתם יצורים מופלאים בעיני. מי אתם בכלל? כתבתי לכבודכם שיר. קורין, את תוכלי להלחין אותו בלסבוס בזמנך החופשי, ואמיר ומאיה יוכלו לשיר אותו בזיופים חינניים. אם האחיות פקה פקה היו פה, הן היו יכולות לתרום קרקורי רקע מבדרים.
שרונה: אני פה!
מנחם: אוי, ההזיות, ההזיות.
שימי: ומה איתי?
מנחם: אתה שחור. ואתה גם קוף. קוף שחור. אולי בכל זאת דרווין צדק, מי יודע. טוב, אז זה השיר:
בים לבן קבוצת סלבס חופרת
בנוה אילן חופרת כל היום
ובסלבס גם גמדה תופרת
ויד ביד נצלול אל התהום.
בים לבן קבוצת סלבס נוחרת
בנוה אילן נוחרת כל היום
ובסלבס אין הדר ואין תפארת
רק משורר רשע ודי אידיוט.
או הו הו, איפה הקריירה?
או הו הו, יצאה לגמלאות
או הו הו, והאינטליגנציה?
או הו הו, נסתפק בקוביות.
או הו הו, איפה עם הספר?
או הו הו, בדיחה טובה מאוד
או הו הו, אחלה פיפל מטר
או הו הו, ותחזרו לעוד.
|
|
צהריים, אמיר בחדר האח הגדול
|
|
|
אמיר: היי, האח הגדול. יפה לי משקפיים? זה עושה אותי חכם? זה עושה אותי גברי? זה מדגיש לי את עצמות הלחיים? ואני שואל את זה ממקום פנימי מאוד הרמוני, כי מאז שהייתי בהודו וראיתי את האור וכיבו לי את האור ושוב הדלקתי את האור ומאז שאני בקשר כל כך עמוק ונדיר ומדהים עם מה שמו, נו, הבלונדיני עם השיניים הלבנות שבא לבקר אותי פה השבוע...
האח הגדול: ינאי.
אמיר: זהו! בול! אתה בטוח? ינאי? איזה מין שם זה ינאי? טוב, לא חשוב. ווטאבר, כמו שעדי אומרת. אז בקיצור, מאז שנהייתי טיפוס כל כך הרמוני שחי בשלום ובשמחה עם עצמו, ובא ממקום שלם ונקי וטהור של אהבה, אני מרגיש שפוי ונעלה ומהמם וצודק, כל כך צודק, שלפעמים פשוט בא לי להתחתן עם עצמי ולהקים מקדש קטן, כמו בהודו, שבו כל מי שירצה, ובעיקר אני כמובן, יוכל לסגוד לדמותי תמורת מחיר סמלי. באתי לחדר האח הגדול כי כולם כל הזמן נדחפים לפריים ולא נותנים למצלמות לעשות את הדבר היחיד שבשבילו נוצרו: לצלם אותי ורק אותי.
רציתי להתלונן, האח הגדול, שכל הדיירים בבית באים ממקום של אגו ולא מאפשרים לתוכנית להתמקד במה שחשוב באמת, כלומר בי. זה פתטי בעיני, זה בלתי נסבל אבל אני מקבל הכל ממקום של אהבה, כי כזה אני. קדוש. תוכל לסדר לי הילה מעל הראש, האח הגדול? בשביל המוגבלים שלא הבינו לבד. לפעמים פשוט בא לי לבכות מכמה שאני שפוי והרמוני ובעל נפש אצילה בגוף חטוב. תראה איזה יופי פתרתי את נושא מנחם. יש בבית מישהו שונה, אחר, חלש, מבוגר, דחוי, שדעותיו ונטיותיו אינן מקובלות עלי. מה עשיתי? אירגנתי עליו חרם! קראתי לנדות אותו, להתעלם ממנו, לא להקשיב לו ולא לתת לו פתחון פה, ואם אפשר אז גם לגזול אוכל מפיו. בשואה התנהגו הרבה יותר רע להומואים, לא ככה? שיגיד תודה שלא נתתי לו להירקב במלונה בחוץ ולקפוא למוות.
אין, אני הצדיק הל"ז. נס גדול היה פה: בזכותי, אנשים שלא קיימים מעמידים פנים שמנחם לא קיים, והצופים בתגובה מעמידים פנים שכולנו כן קיימים, ואפילו מסמסים לנו, אז אולי אנחנו בכל זאת קיימים. אני בטוח שזה יתרום לקירוב לבבות בעם, ויוכיח שלא כל האוחצ'ות רעות, נבזיות, נקמניות, שתלטניות וסטריאוטיפיות, ושיש גם אוחצ'ות הרמוניות ושפויות, שבאות ממקום של אהבה.
האח הגדול: אויש, את מזעזעת!!!!!!! ואני אומר את זה ממקום של אהבה.
|
|
