אדיר הוא נער שנפגע אנושות מטיל שנורה מרצועת עזה. אביו יושב ליד מיטתו וזועק לרחמי שמיים. גלעד הוא נער שנשבה על יד חיילים של צבא זר שיצאו מרצועת עזה. אביו יושב בביתו שבגליל וזועק לרחמי שמיים.
כולם זועקים לרחמי שמיים מכיוון שממשלת ישראל, שלרשותה כוח צבאי שלא היה כמוהו בדברי ימי ישראל, לא מסוגלת לתת להם מענה. התירוץ: אין מענה. אין פתרון שלא נוסה. אין יכולת לא צבאית לא אזרחית ולא מדינית להפסיק את ההתעללות של רצועת עזה במדינת ישראל הריבונית.
מה האינטרס של התקשורת האנטי-ציונית לשלול כל מענה? לאשש את הנחת היסוד שלהם כי הפתרון היחיד הוא הפתרון הגלותי. להתפלל לרצונו הטוב של השליט המוסלמי, לחלות את פניו, לתת לו תשרים, לחזק את האגו שלו, לתת לו נשק, להלל אותו באזני כול. לשליט המוסלמי יש את הרשות האלוהית לעשות ככל העולה על רוחו, לרצוח לשקר לכבוש ולאנוס, ואילו ליהודי רשות רק להתחנן.
לו נשאלתי, יש לי מספר מענים לבעיית רצועת עזה, ולפתרון מצוקות החשמל, המים והתקציב של מדינת ישראל. יש לי פתרונות כיצד להפוך הצבת משגרי טילים לבלתי אפשרית. יש לי פתרונות כיצד לשפר את מערכת הבריאות, מערכת התחבורה, מערכות המים, ומערכת החינוך. כל ציוני אל-גלותי יש לו פתרונות שאף אחד מהם לא נוסה על בוריו.
ישנה דרך ציונית לשכנע את צה"ל להציג תוכניות של ממש. לומר לרמטכ"ל אל תחזור אלי עד שהמשימה הושלמה. ישנה דרך פשוטה להשיב את החטופים הביתה. לומר לרמטכ"ל אל תשוב אלי בלי החטופים, וכל האחריות על ההנהגה הציונית. ישנה דרך ציונית להתמודד עם האיום האירני להשמיד את שפלת החוף, בנייה והתישבות מסיבית בגב ההר. ועוד ועוד מענה ציוני, בכל נושא שעולה על סדר היום.
אז אל תאמרו שלא יכולים. אמרו בפה מלא איננו רוצים. אנו מרוצים מן המצב שבו שני אבות ושתי אמהות יכולות רק לזעוק לרחמי שמיים בעוד ממשלת ישראל משחקת בנדמה-לי-ממשלה.
