הטירוף לפי אלברט איינשטיין הוא - לחזור שוב ושוב על אותו מעשה, בציפייה להשיג תוצאה שונה. כך, בערך, מתנהלת מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל בסכסוך עם הערבים מאז 1967. הטוענים - "כבר ניסינו הכול וזה לא עזר" רואים את "הכול" בתחום של משבצת מחשבתית סגורה, בה חוזרים, למעשה, על תפריט מוגבל של יוזמות שאין להן סיכוי לפתור את בעיות-המפתח בסכסוך.
אביא, לדוגמה, רק בעיה אחת שנשארה מחוץ לאותה משבצת מחשבתית: מניעת הייצור של טילים המשמשים להפצצות טרור על ישראל. זה כמה שנים שחיילי יבשה וטייסים נשלחים לפוצץ מחרטות עליהן מייצרים את גופי השילוח של הטילים הפרימיטיביים וחסרי הדיוק, המכונים "קסאם". הדבר נעשה תוך סיכון חיים של לוחמים ואזרחים, באמצעים העולים בכסף רב. אבל, אף אחד לא פועל לחיסול קווי הייצור של גופי שילוח הטילים המדויקים והרצחניים במיוחד, הקרויים "שאהיד", למרות שזה יכול להיעשות ללא סיכון חיי אנשים ובמחיר זעום.
כדי ששאהיד חגור במטען נפץ ישוגר להתאבד בייעד בו ניתן לפגוע במרב קורבנות, הוא צריך לעבור קו-ייצור, הפועל בגלוי וכפי שמסתבר - גם בעזרת גייס חמישי של יהודים. קו ייצור זה הוא מערכת תעמולה והסתה, הנעזרת בעלילות דם נגד יהודים, המתנהלת באמצעי התקשורת שהוענקו לרשות הפלשתינית, במוסדות החינוך שלהם ובדרשות המטיפים במסגדים. אלה זוכים לחסינות מוחלטת, למרות האפשרויות החוקיות והמנהליות לחסל אותם ללא קושי, כך, שיפסיקו את הייצור ההמוני של שאהידים מכל הגילים.
דוגמה טיפוסית להגנה יהודית על עלילת דם ערבית-צרפתית המשמשת, בהצלחה מדהימה בקנה-מידה עולמי, את קו הייצור הנ"ל אפשר לראות בפרשת "רצח הילד מוחמד א-דורה". אחרי הגל הראשון של הסתה חובקת עולם נגד "רוצחי הילדים היהודים", ממשיכה עלילת דם זו לשמש לגיוס רוצחים-מתאבדים של כל ארגוני הטרור האיסלאמי, ורק לאחרונה הפיצה הטלוויזיה הפלשתינית סרט תעמולה בו קורא א-דורה הקטן, מחצר המשחקים שלו בגן העדן, לילדים הצופים בו - להפוך לשאהידים ולהצטרף אליו.
דוח ועדת השופט אור על הריגת 13 צעירים ערבים בתחילת אוקטובר 2000 קבע, במפורש, שמה שהוציא אותם להתפרע בכביש, מול שוטרים שהגיבו באש, היה סרטון "רצח הילד הערבי", שהוצג שוב ושוב בטלוויזיה. אותו דבר הניע את מבצעי הלינץ' בשני חיילי המילואים ברמאללה. למרות שכבר מבדיקה ראשונית של הצילומים "המרשיעים" אפשר היה לראות שמעמדת צה"ל שהואשמה ב"רצח" לא ניתן היה לפגוע בילד, עיתונאים שהפיצו אותם בעולם ובארץ צרפו להם כותרת בולטת - "הישראלים כיוונו את מכונות הירייה שלהם לעבר השניים (הילד ואביו - י"ד), מ ו ח מ ד ה י ה ל מ ט ר ה". המעלילים לא הסתפקו בתיאור ירי בודד (שאולי היה שגוי) ואף לא של מכונת ירייה (שכלל לא הייתה באותה זירה) אלא - מ כ ו נ ו ת י ר י י ה של היהודים הרוצחים, שהפכו (בכוונה מראש) את מוחמד הקטן למטרה.
רק מי שבוּר מוחלט בנוהלי הירי בצה"ל יכול היה להאמין לפנטזיה זו. אבל, מסתבר, שדווקא יהודים, שאמורים היו לדעת יותר מכל עם אחר את כוחן של עלילות הדם בהיסטוריה של טבח בני עמם, חברו למגינים על מפיצי עלילת הדם הנבזית. וכך, אחרי שגם המערכת המשפטית של ישראל הצטרפה להגנת מפיצי עלילת הדם, אזרו אלה אומץ ותבעו לדין פטריוט יהודי בצרפת שיצא להגן על השם הטוב של צה"ל מול משמיציו. פסק הדין הצרפתי נגד אותו פעיל יהודי הסתמך על העובדה ששום מוסד ישראלי לא ערער על אמיתות סיפור "רצח הילד א-דורה". בעקבות ההצלחה המסחררת של עלילה זו, הופצו באותה עזות מצח עלילות הדם על "הטבח בג'נין" ועד ל"טבח הילדים בכפר קנא" ששיתק את צה"ל מלהשיג ניצחון בלבנון.
מבקר המדינה קיבל את כל החומר הדרוש לפתיחת חקירה רצינית נגד בעלי המשרות הרמות שנתנו יד למצב זה, כולל בדיקת האפשרות שכסף ממקורות אש"ף הוא זה שהשפיע על התנהגותם. במדינה נורמאלית, חשיפת האמת בפרשה מסוג זה יכולה להפיל ממשלות.
