וועדת השרים לחקיקה אישרה, בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, את העיקרון שיש אפשרות לשלול אזרחות מאזרח שמשתתף בפעולות טרור, או נוסע למדינת אויב ומעודד טרור נגד ישראל. הצעתו של ח"כ ארדן (ליכוד) תועבר עכשיו לוועדת חוקה חוק ומשפט לשיפוצים, שיפורים לפני העברתה לכנסת לאישור, כתיקון לחוק האזרחות.
יחד עם האישור, השרים התנו את הסכמתם בתיקונים שיוכנסו להצעה, בתיאום עם משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. עיקרי הצעת החוק של ח"כ גלעד ארדן, בנויה על האירועים שליוו את התנהלותם, הופעתם, הצהרותיה ונסיעתם של אזרחי ישראל ובעיקר ח"כים ערביים, לארצות אויב, כמו סוריה, לבנון, תוך הזדהות עם פעולותיהם של אותן ארצות ויותר מכך. במקרים מסוימים אף תמיכה גלויה, במאבק של החיזבאללה - תוך העמדתם בשורה אחת עם לוחמי חופש וחרות.
כאשר חיזבאללה, נסראללה, הנתמכים ע"י סוריה ואירן, הדוגלים בהשמדת ישראל, בטעות היסטורית של הקמת מדינת ישראל שיש למחוק אותה ממפת האזור - נסיעה והזדהות עם אותן מטרות, אפילו בעקיפין, תחת מסווה מזוייף של חסינות חברי הכנסת או רצון להביא להדברות עם אויבים - המדינה לא יכולה להישאר אדישה, כפי שעשתה עד היום, והאיום של שלילת אזרחות, אכן במקומו ובעיתו. הצעת החוק, נסמכת על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מלפני שנה, לפיו בתי משפט מחוזיים מנהליים, יוסמכו לשלילת אזרחות, ממי שביצע מעשה שיש בו משום הפרת אימונים למדינת ישראל, לרבות יציאה מישראל שלא כדין למדינת אויב.
הבעיה התחילה וכנראה תתרכז בעיקר בוועדת החוקה והכנסת בסוגייה הח"כים. האם חסינות חברי הכנסת יכולה לעמוד להם בשעת צרה כטענת הגנה - האם הטענה, השבלונית והשחוקה שהם יוצאים במסגרת תפקידם כשליחי הציבור שלהם, כדי לקרב בין היריבים או לנסות להביא להדברות ולשלום יכולה לשרת אותם. חוק חסינות חברי הכנסת, מכסה את פעולותיהם בארץ במסגרת תפקידם הפרלמנטארי בלבד. המטרייה שמעניק חוק החסינות - היא צרה למדי ואינה כוללת פעולות אישיות חריגות, שאינן במסגרת התפקיד ובוודאי שלא נותן חסינות להפרת דיני וחוקי המדינה, מחוץ לגבולות ישראל, שנעשות שלא בשליחות המדינה ועל דעתה.
שלא תהיה אי הבנה - הטענה שמדובר בשליחות או שהנסיעה לארץ אויב, שייכת לתפקידו של הח"כ - היא משוללת יסוד משפטי ומוסרי. גם אם הכוונה העוטפת את המעשה הפסול טובה - המעשה ביסודו עדיין פסול ופגום. ח"כ לא יכול על דעת עצמו - לפרש את החוק כרצונו ובוודאי לא לקבוע את עצמו כשליח הממשלה. ניהול מדיניות החוץ, קביעת שליחים וניהול מו"מ עם ארצות וממשלות - נתון בלעדית בידי הממשלה ושליחיה.
המצב המשפטי כיום הוא, שהסמכות לשלילת אזרחות נמצאת בידי שר הפנים, כך עפ"י חוק האזרחות. עד היום השתמשו בסעיף זה במקרים חריגים ביותר כמו קייס עובייד, אזרח ישראלי, שעבר ללבנון והפך אחד מראשי החיזבאללה, הממונה על ישראל והוא האיש שהיה מאחורי חטיפתו של אל"מ (מיל.) אלחנן טננבאום בתרגיל סמים, על כל ההשלכות הביטחוניות שנלוו לכך. אותו עיקרון הופעל גם לגבי פעיל חמאס בשם אבו קישק תושב תול-כרם.
בתקופת השר אלי ישי בתפקיד שר הפנים, הוא הביע את דעתו, שיש לשלול אזרחות מתושבי ישראל, משתפי פעולה עם האויב במישרין או בעקיפין, שיש במעשיהם כדי לפגוע במדינה - אך האיום נשאר בגדר איום ולא מומש. להזכיר לציבור, כי היינו עדים לתופעה לפיה אזרח ישראלי, ביצע פיגוע בישראל עם נפגעים ואזרחותו לא נשללה - ושלל זכויותיו האזרחיות והסוציאליות לא נפגעו - שזה בהחלט מעורר תמיהה.
האם אזרח ישראלי שיישפט על המרדה, בגידה, מסירת סודות לאויב, מגע עם סוכן זר כדי לפגוע בביטחון ישראל ואזרחיה, אינו מועמד טבעי, כדי לבחון את נאמנותו לישראל, את חובותיו כאזרח, את התחייבותו לפי חוק האזרחות - בוודאי שכן. התיקון המוצע לחוק האזרחות מציע שבית משפט מחוזי מנהלי יעשה זאת ולא שר הפנים, כעונש מנהלי או החלטה שיש בה חשש לאידיאולוגיה פוליטית - הוא העברת הסמכות וההחלטה לגורם משפטי מקצועי ניטרלי.
ישראל, כמדינה שעדיין נלחמת על חירותה, לא יכולה שלא לבצע פעולות הגנה
אזרחות נקנית ע"י לידה, חוק השבות או ניתנת על-פי קריטריונים הקבועים בחוק, ועל-פי פרוצדורה מנהלית מסובכת. אבל מרגע שאדם קיבל אזרחות, יש לו חובות רבים לצידה של הזכות והיא ניתנת לשלילה אם האזרח התנער, בגד, נטש את חובותיו או התחבר לאויב כדי לפגוע ביסוד קיומה של המדינה.
אז נכון, שאזרחות - היא זכות קונסטיטוציונית שנסמכת גם על עקרונות נוספים כמו, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, על חופש הביטוי ולכן שלילתה צריכה להיעשות במשורה ובצורה מידתית והעברת ההחלטה לבית משפט מחוזי - תיתן את המימד הזה להצעת החוק. ישראל בנושא זה אינה חלוצה ולא נושאת לפיד הפגיעה בזכויות יסוד. ארה"ב, אנגליה ורוב ארצות אירופה, במיוחד לאחר אירועי ה-11.9 ומגדלי התאומים, צמצמו את זכויות היסוד, תוך פגיעה בעקרונות שנשמרו כמקודשים, כדי להתגבר על הטרור העולמי האכזרי ולהגן על מדינותיהם, (להזכיר ארה"ב העבירה למחנות מעצר אזרחי ארה"ב ילידי המזרח, יפנים וסינים, כאמצעי הגנה בתקופת מלחמת העולם השנייה).
ישראל, כמדינה שעדיין נלחמת על חירותה ונמצאת בשלבים מתקדמים של מלחמת השחרור, על בעיותיה הביטחוניות המיוחדות והמסובכות, האיום האירני על שלוחותיו, לא יכולה שלא לבצע פעולות הגנה. דמוקרטיה מתקדמת ליברלית ונאורה, גם היא צריכה מסגרות של הגנה עצמית, ודמוקרטיה מתגוננת, פירושה גם חדירה לתחום הפרט וזכויות היסוד, אם הדבר נחוץ מבוקר, בצורה מידתית ונעשה ע"י גוף ממשלתי כמו בית משפט - למטרה מקודשת כמו שמירה על בטחון המדינה ואזרחיה.
כדי למנוע את הטענות של ניסיון לדיכוי המיעוט, או אמצעי להעמקת אפליה, יש לזכור את הצד השני, שמדובר באמצעי לטוהר האזרחות, למחשבה ולמעשה הנחוצים כדי להיות אזרח נאמן לחוק ולמדינה בלי הבדל צבע, לאום, גיל ומין. מי שרוצה להיות אזרח ישראל, צריך לקבל על עצמו את העול לקיים את חוקיה ושאיפתה להיות מדינה ריבונית יהודית ציונית ודמוקרטית, תוך שוויון זכויות לכל אזרחיה ברוח מגילת העצמאות.מי שלא יכול לעמוד במשימה או קשה לו, יכול לעזוב, או לוותר על אזרחותו ומי שפועל וחותר נגדה ומפר את אמונה, תישלל אזרחותו, עיקרון זה חל על כל האזרחים, כולל אלו היהודים.
כבר טענתי בנושא זה בעבר - האזרחות אינה מתנה נצחית. מדובר בזכות שחובות רבים לה. מי שרוצה בה, מאמין בה ותומך בה - יבורך, מי שלא מסכים עם חובותיה עליו לשלם את המחיר. לסיכום: יש ועם ומדינה חייבים לעשות חשבון נפש לאומי ולהחליט מה עדיף, עקרונות כלליים, ליברליים, להיות אור לגויים בזכויות היסוד, או להעדיף את האינטרס הלאומי יהודי ציוני, לעת הזאת, של בטחון המדינה ואזרחיה. והיה ותשקוט הארץ 40 שנה, ככתוב במקורותינו, נחשוב שוב ואז נחליט.