השבוע התבשרנו כי אישה בת 67 כרעה ללדת. מיד עבר נושא זה מעניינו של הפרט לעניינו של הכלל ועורר את הציבור להגיב, להביע, לתמוה, לתהות, האם ראוי כי אישה בגיל כזה - תלד. כאילו הנושא אינו פרטי, אינו אישי, אינו זכות אנושית יסודית ובסיסית.
רוב התגובות הביעו זעזוע, שאט נפש, כעס, בוז, דאגה לעתיד הילד ואולי גם פחד. אולי גם קנאה?
לגופו של עניין, לאן נושבת הרוח? לאן מובילה הביקורת? האם היא תחסום? תבטל? תקבע גיל סף לאמהות? והיה והביקורת תתקבל ותוביל למסקנה כי יש להגביל את גיל האמהות, היהיה במקרה זה מקום לקבוע קריטריונים נוספים להגבלת זכות האמהות, כגון: בריאות האם? תוחלת חייה? האינטליגנציה שלה? בשלות נפשה? מצבה הכלכלי? רמתה המוסרית?
יש להבהיר כי במאמר זה נעשית הבחנה ברורה וחותכת בין אמהות, שהיא זכותו הטבעית של אדם ללדת; לבין הורות, שהיא זכות אזרחית הבאה לאחר מימוש זכות האמהות ויכולה להתקיים אף ללא זכות האמהות, באמצעות האימוץ, למשל, והיא שייכת לשני המינים גם יחד.
אין להתערב בזכות היסוד הטבעית לאמהות, בעוד שלאחר מעשה ובמקרים מיוחדים - למדינה יש את הזכות ואף את החובה להתערב בזכות ההורות, ככל אשר קיימת בעיה. כלומר, זכות האמהות היא זכות-על, החזקה יותר מהזכות להורות.
ועכשיו נמשיך. האם אישה חרדית בת 30 אשר הספיקה זה מכבר ללדת 10 ילדים, היא בריאה יותר מאישה בת 67 שזה לה הילד הראשון? ושמא יתבהר כי האישה החרדית לא כ"כ בריאה. האם ימנע ממנה להביא ילדים נוספים לעולם?! האם חייל היוצא לקרב, מנוע מלהפוך לאב, כי קיים חשש שמא לא יחזור? ואם יחזור - באיזה מצב יחזור?
כמדומני, המצב הוא הפוך - החברה מעודדת חיילים לקיים את מצוות פרו ורבו כדי להשאיר בכל מקרה שריד ושם אחריהם... האם יש לבטל את הישגי מדע הרפואה בתחום זה? בשביל מי אנו מפתחים את המדע אם לא בשביל החיים?
ואם יוצאת דאגתנו לחיים החדשים ולרווחתם - הרי קיימים במדינה מנגנונים שנועדו לעודד קידמה, לעודד הצלחה, ולא לחסום את אלה. למדינה יש את היכולת ואת החובה להגיש סעד לכל מי שזקוק לעזרה ולסיוע.
הזכות הכי בסיסית והכי קיומית של כל אדם היא כאמור לתת חיים. התערבות בזכות זו, הגבלתה או מניעתה, מהווה פגיעה חמורה בפרט. אומנם לא תמיד זכויות הפרט הן מעל כל שיקול, ואכן יש מדינות המגבילות את הילודה מטעמים דמוגרפים, אולם לא אלה הנימוקים להתערבות היתר של הציבור בעניין האישה בת ה- 67 שהפכה לאם.
אין לקבוע סף עליון לאמהות. נבדוק זאת על דרך השלילה: נניח שנקבע גיל 65 כגיל סף והנה, לאחר שנות מחקר רבות מבשרים לאישה הממתינה למימוש מאווייה כי הנה נמצא הפתרון ויש סיכוי... אבל אופס... מצטערים, עברת את הגיל שמותר לך ללדת - בשבוע.
ועוד: לאחרונה נשמעים קולות המבקשים להקים מנגנוני פיקוח ובקרה על הורים ועל מסוגלותם להורות, אפילו עד כדי מתן רשיון להורות. האם יש להרחיק לכת ולהתנות גם את האמהות ברשיון? מגמה זו היא מסוכנת. אומנם פיקוח על ההורות והתערבות במשפחה כדי לסייע ולעזור לפרטים שבתוכה יכולה להיות התערבות חיובית המקדמת זכויות, אולם הגבלת אמהות היא פגיעה נטו בפרט.
המדע אינו מתפתח בתוך חלל ריק, אלא במשולב עם הגדלת תוחלת החיים, עם שיפור איכות החיים ועם מנגנוני סעד ורווחה. דבר זה יאפשר בעתיד לבוא לנשים בגילים מבוגרים יותר ללדת, ומצד שני יהיו מנגנונים מדעיים וחברתיים, רפואיים וסיעודיים שיתמודדו בהצלחה עם הבעייתיות של הלידות המאוחרות.
