תחת הכותרת "דרך חדשה בעירק", הכריז נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, על "אסטרטגיה חדשה" בעירק: שיפור משמעותי במצב הביטחון כדי לתת זמן להסדרים פוליטיים לייצב את המדינה. נקודות עיקריות בתוכניתו:
- "העדיפות הדחופה ביותר היא ביטחון, במיוחד בבגדד". רק העירקים יכולים להתמודד עם בעיה זו, והממשלה שלהם אכן הכינה תוכנית אגרסיבית לכך, תוכנית אשר נמנעת מלחזור על כשלי העבר: מעט מדי כוחות ומגבלות פוליטיות על הפעלתם (דהיינו הטיה פרו-שיעית).
- הכוח העירקי אשר יושקע בהשלטת ביטחון בעיר יתוגבר על-ידי כ-17,500 חיילים אמריקנים. משימתם ברורה: לסייע לכוחות העירקיים להשתלט על העיר, לאבטח את חיי התושבים, ולשמר את השליטה לאורך זמן.
- "המחויבות האמריקנית איננה בלתי מוגבלת בזמן. אם ממשלת עירק לא תעמוד בהבטחותיה, היא תאבד את תמיכתו של העם האמריקני".
- ארצות הברית תעמוד על כך שממשלת עירק תיישם את "אבני הדרך" עליהן היא התחייבה: קבלת אחריות ביטחונית על כל עירק עד נובמבר; העברת חוק הנפט, אשר יסדיר חלוקה שווה יחסית של הכנסותיו בין כל העדות; עריכת בחירות מקומיות במהלך השנה; שינוי החוק האוסר על חברי מפלגת הבעת' לעבוד במנגנון הציבורי; הסדרת שינויים בחוקה כפי שהובטח למיעוט הסוני.
- תגבור של 4,000 חיילים אמריקנים במחוז אנבאר הסוני.
- "שיבוש והשמדת" רשתות סיוע המזרימות מסוריה ובעיקר מאירן אנשים ואמצעי לחימה.
על-פי הניתוח של הנשיא, החלופה היותר-פופולארית, של תחילת צמצום הכוחות האמריקניים, תביא לקריסת הממשל בעירק, למרחץ דמים מוגבר, ובסופו של דבר להשארת הצבא האמריקני למשך זמן ארוך יותר. במקום זאת, בנקודת זמן קריטית זו יש להגביר את התמיכה בעירק כדי לשבור את מעגל האלימות. השנה הקרובה תהיה אומנם אלימה מאד, אבל האסטרטגיה החדשה תקרב את ארצות הברית להצלחה. ניצחון לא יראה אומנם כמו טקסי ניצחון בעבר. ברם, הוא יביא איתו עירק דמוקרטית, אולי לא מושלמת אבל כזו שנלחמת בטרור במקום להעניק לו מקלט. "האתגר במזרח התיכון הוא המאבק האידיאולוגי המכריע של זממנו", קבע הנשיא, והאסטרטגיה החדשה נועדה להבטיח עתידה של דמוקרטיה צעירה באזור בעל חשיבות עצומה לארצות הברית.
מה הנשיא לא אמר? הוא לא אמר שתגבור הכוחות יהיה לזמן קצר. בוש לא קבע לוח זמנים קשיח ליישום "אבני הדרך" על-ידי ממשלת עירק, וגם לא הזהיר במפורש שאי עמידה בהן תגרור הסגת כוחות. הנשיא לא אמר שהתגובה לפעילות הסורית והאירנית תוגבל לתחום עירק. בוש גם לא חזר על קביעתו המפורסמת ש"כשלון איננו אופציה", והוא השתמש במילה "ניצחון" רק כדי להנמיך ציפיות.
"מה שלא הלך בכוח - ילך בעוד יותר כוח"
האם זו אכן "דרך חדשה"? יש בתוכנית זו העתקה של המאמץ הצבאי העיקרי לבגדד ועליית מדרגה משמעותית בהעברת הנטל לעירקים. כמו כן, לראשונה, אמר בוש שהמחויבות האמריקנית איננה בלתי מוגבלת בזמן. ברם, זו איננה אסטרטגיה חדשה. בשלוש השנים האחרונות נערכו מספר מבצעים לנקות את בגדד (או אזורים אחרים) מאלימות, כולם נכשלו. למעשה, בלשון בוטה, מדובר בתפיסה של "מה שלא הלך בכוח - ילך בעוד יותר כוח", או more of the same. הנשיא מודע לכך, ולכן הסביר בנאומו שהפעם יש סיכוי טוב יותר להצליח משום שממשלת הרוב השיעי משדרת יותר מחויבות למאבק אמיתי בגורמים האלימים בשתי העדות העיקריות, ומקצה מספיק כוחות לוחמים לכך. מצד שני, אחד מחברי הקונגרס, אשר השתתף בפגישת שכנוע אצל הנשיא לפני הנאום, העיד שלשאלה מדוע הפעם יצליח מה שבעבר נכשל, ענה בוש: "משום שזה חייב להצליח".
האם דרך זו אכן תצליח להוביל "קדימה"? קיימים שני מכשולים. ראשית, הנשיא יצטרך להתגבר על התנגדות הקונגרס הדמוקרטי. מנהיגות הקונגרס, מגובה בפסק דינם של הבוחרים, קראה לנשיא לפני הנאום לא לשלוח עוד חיילים לעירק. הדמוקרטים מאוחדים בהתנגדות לנשיא, אבל לא לגבי החלופה. המתונים יותר יסתפקו בהחלטות התנגדות בלתי מחייבות ובשימועים ביקורתיים בוועדות. חלק ירצו לעכב את התוכנית, תוך שימוש בהליכי פיקוח ובקרה. הקיצוניים יותר כבר העלו הצעות לבלום את בוש על-ידי חקיקה או מניעת הקצאות כספיות. (התוכנית תעלה באופן מיידי כשבעה מיליארד דולר.) מכיוון שהחוקה מקנה לנשיא עדיפות בהפעלת הצבא, ומכיוון שהדמוקרטים לא ירצו להסתכן תדמיתית, סביר להניח שהנשיא יצליח לגבור על הקונגרס.
המכשול השני הוא ממשלת עירק, עליה למעשה נשענת התוכנית. בוש מצפה שהפעם לראש הממשלה נורי אל-מאליכי יש גם את הרצון לפעול בנחישות נגד כל גורמי האלימות וגם את היכולת. זו ציפייה אופטימית מאד, הנשענת על ההנחה שמממשלת עירק, מחד תפעל גם נגד המיליציות השיעיות, ומאידך תלך לקראת המיעוט הסוני ביישום אבני הדרך אשר רובן נועדו לפייסו. עד כה לא הראתה הממשלה סימנים מעשיים שכך תעשה. יש לזכור שבוש החליט לשלוח עוד חיילים אמריקניים לבגדד בניגוד לרצונה של ממשלת עירק. ממשלת הרוב השיעי רואה בתגבור הידוק שליטתם הביטחונית של האמריקנים בעירק בניגוד לשאיפתה לקבל לידיה את הסמכות מוקדם ככל הניתן. זאת ועוד, ניסיון העבר מוכיח שלא מעט יחידות עירקיות אינן חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה, בגלל קשרים למיליציות והעדר מוטיבציה. ככל הנראה ייווכח הנשיא שממשלת עירק היא משענת קנה רצוץ.
לסיכום, הנשיא בוש למעשה מהמר שהעירקים רוצים לחיות ביחד, ושהממשלה תרצה ותוכל להתעלות מעל לחישובים עדתיים. הסבירות שהימור זה מבוסס על הנחות אופטימיות מדי גדולה מהסבירות שלראשונה מאז מרץ 2003 תפיסת האמריקנים את עירק תואמת את המציאות.
