נכים גרושים רוצים לחיות בכבוד

רבים מקרי הגירושין בחברה הישראלית ואין זו חדשה כלל, אחת הסיבות לגירושין מני רבות היא הידרדרות במצבו הבריאותי של הגבר עד כדי נכות, זו שמקטינה את יכולתו לשאת בתשלומיו לתא המשפחתי, עד כדי אי יכולת מלאה היוצרת קושי כלכלי משמעותי. רבות מהנשים בוחרות במקרה שכזה לפרק את התא המשפחתי, מטעמים של תועלת כספית ולא רק זו, לנשים ברור ומראש כי תוצאות אותם גירושים, ברוב המוחלט של המקרים, היא פירוק התא המשפחתי תוך העברת החזקה על הילדים לידי האם. האב "הבלתי מפרנס" לרוב גם בלתי כשיר לגידול ילדיו ולכן פסיקת המשמורת צפויה וידועה וזו לרוב משאירה את הגבר הנכה בבדידותו, בתחלואי נכותו ובעיקר ללא ילדיו. לא רק זאת, פרנסת הילדים שהייתה חובה משותפת של התא המשפחתי, זו שמתקיימת באופן פחות או יותר שוויוני ברוב המשפחות עד הגירושין, הופכת על-פי החוק הקיים, עם הגירושין ועל-פי החוק העברי זה שבבסיס החוק האזרחי לחובה המוטלת באופן בלעדי על כתפי האב, כלפי ילדיו, עד הגיעם לגיל 18 לפחות. משמעות אותה החלטה, על-פי החוק הקיים היא החלת חוקי המזונות הדרקוניים על האב הגרוש חסר האמצעים. החוקים שנקבעו עוד בתקופה קדומה, הוצאו מהקשרם המקורי והפכו את חיי הגבר הגרוש הנכה לבלתי אפשריים. לגבר היהודי שהתגרש לפני אלף שנה היו חובות מיוחדות כלפי האישה והילדים, אבל היו לו זכויות יתר תואמות: הוא היה ראש המשפחה, הוא היה הפרנס, הוא החליט על הגירושין, כמובן שהגירושין לא היו דבר נפוץ וכאשר התרחשו, היה זה בדרך כלל כהגבר יזם אותם. היה הגיוני אפוא להטיל עליו באופן בלעדי את תשלום המזונות לילדיו. אלא שהחוק במדינת ישראל השאיר על-כנם את החובות המיוחדות של הגברים, ולקח מהם את כל זכויותיהם וללא שהותיר לבתי המשפט יכולת לקביעת המזונות על-פי יכולת. רבות כבר דובר בציבוריות הישראלית על חוקי המזונות החלים על הגבר יהודי במדינת ישראל ומשמעותם ההרסנית לגבר שהתגרש, אולם אף אחד לא שם דעתו על משמעות אותם חוקי מזונות על גבר גרוש שהוא נכה - נכה כללי, בייחוד גבר שנכותו הביאה אותו למצב של תלות בקצבאות. כשאדם מגיע למצב של נכות בגלל מחלה קשה וזקוק לקצבאות הוא פונה לקבל זכויותיו למוסד לביטוח לאומי ושם על-פי חוק נקבעת זכותו על-פי אובדן כושר עבודתו, זו נמדדת על-פי מבחן. על-פי החוק, אדם נכה מקבל מטעם המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות כללית רק בתנאי שעמד בתנאי הסף. בין תנאי הסף : "אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל-25% מהשכר הממוצע" [חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 פרק ט' סעיף א (195)], על-פי מבחן הכנסה זה, נקבע כי הכנסתו אינה עולה על 1924 ש"ח לחודש (הסכום חושב על-פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). על-פי הפסיקה הקיימת, גובה התשלום הבסיסי עבור ילד עומד כיום על כ-1,200 ש"ח. אם יש יותר מאשר ילד אחד, לא יהיה הסכום מכפלה של 1,200 ש"ח כפול מספר הילדים, אלא פחות מכך אולם לא רחוק מסכום זה. בשום מקרה ובשום תקנה בחוק לא ניתנה הוראה ברורה וחד-משמעית לגבי התחשבות ביכולתו הכספית של הגבר במקרה בו הוא נכה שהגיע למצב בו הוא זקוק ומקבל קצבה למחייתו. בתי המשפט אינם נוהגים חסד כלפי גברים בנושא מזונות, בייחוד שמדובר בפסיקת מזונות בסכום כה נמוך. עובדה חשובה נוספת היא שהפסיקה הקיימת אינה מתייחסת לרמת הכנסתה של האם וזו יכולה להרקיע שחקים בלא שהדבר ישנה כהוא זה מחובת המזונות הבסיסית. תוצאות הפסיקה במקרים רבים, מביאה את האב הגרוש (הנכה) למצב של חוסר אונים ודנה אותו שלא באשמתו למצוקת רעב ממש. כאשר קיומם של גברים אלו תלוי בדמי הקצבה בלבד וכאשר זו עומדת במקרה מקסימאלי על סך של 2,100 ש"ח לחודש! לאחר תשלום מינימאלי למזונות נותר הגבר הנכה עם מחייה של 900 ש"ח לחודש, וזאת במקרה של חובת מזונות לילד אחד, במקרים אחרים שבהם לנכה מספר ילדים, קביעת המזונות הרבה מעבר ליכולת הגבר הנכה והסכום שנפסק במזונות אינו מאפשר קיום הנכה הגרוש חד וחלק. על-פי חוק, חייב הגבר הגרוש להיפתר מכל רכושו עלי אדמות למימוש תשלומי המזונות ולא רק זאת, אין שום תקנה המונעת מהאישה את יכולת מימוש "החוב" במקרה של אי יכולת תשלום כתוצאה מאי יכולת כספית אמיתית של הגבר וכך רבים מהגברים הגרושים (הנכים) שאינם יכולים לעמוד בגזרה זו ואינם מסוגלים לשלם את שנפסק להם, מוצאים עצמם בהליכי הוצאה לפועל כנגדם בהם על-פי התקנות הקיימות, מעוקל כל רכושם וכמובן מעוקלת לטובת חוב המזונות גם קצבתם במלואה!!! נלקחות מהנכה קצבת הנכות שמשמשת לקיום ולא רק הם גם קצבת הניידות שאמורה לשלם בעבור ניידותו וגם קצבת השירותים המיוחדים, זו המשמשת לתשלום בעבור עובד סיעודי גם הם נלקחות. המצב מותיר את הנכים ללא רכוש! וחמור אלפי מונים עם הכנסה מעשית של 0 שקלים, ללא יכולת קיום כלל. לעיתים במצב כה אנוש עד כדי תלות בחסדי אחרים ונכים הופכים להומלסים ורעבים ללחם. מבלי להיכנס כלל לנושא חשיבות דמי המזונות, מתברר שהמדינה שכחה בנושא דמי המזונות להשיג סייגים במקרה של גברים נכים, חסר אונים, שכחה את החשיבות הגנה מינימאלית לה הם ראויים, מכוח חוק היסוד כבוד האדם וחירותו ומכוח ההומאניות הבסיסית. חשוב לדעת, כי בתי המשפט לא מתחשבים במצבה הכספי של האם בנושא המזונות הבסיסים ואין חלוקת נטל בין שני ההורים וכך נוצר מצב שהאישה יכולה להשתכר שכר גבוהה למדי וללא שהדבר יבוא בשיקולי בית המשפט. אחד מהפתרונות היצירתיים לבעיה נקבעו על-ידי שופט בית המשפט למשפחה, כבוד השופט בן ציון גרינברגר שהטיל את חובת התשלום של דמי המזונות בתיק מסוג זה בו האב נכה ומוגבל ביכולת העבודה על המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא משאיר את הקצבאות לגרוש הנכה על-מנת לאפשר קיומו. מדובר בפסיקה בסיסית שאינה מחייבת בשלב הזה. אבל היא בדרך הנכונה לפתרון צודק. ראוי ונכון לפעול חוקתית על-מנת להגן על זכויות הקיום של גברים נכים גרושים בחקיקה מתאימה ולשנות את המצב האבסורדי הזה. בימים אלו החלה פעילות ענפה על-מנת לקדם נושא זה ואנו זקוקים לכל סיוע אפשרי בקידום החקיקה בנושא. פרטים על המאבק ועל דרך ההתקשרות אפשר לקבל באתר מטה הפעולה של הנכים בישראל או ליצור קשר בדוא"ל nechim@gmail.com.