ההיסטוריה לא העניקה מעולם, לשום כוח פולטי, משטר או אימפריה, דבר מלבד אותה "אשליה של שגרת עוצמה" המוענקת בנדיבות ובחפץ לב לכל כסיל המייחס לעצמו, לחוכמתו או לקבוצת ההשתייכות שלו יתרון כלשהו על פני זולתו. אותה "אשליית שגרת עוצמה" צוברת מטבעה כזבים והונאות עצמיות שבמוקדם או במאוחר מייצרים בתורם משגים שגורמים בתהליך כאוטי של התפוררות וגוויעה להעלמות המשטר מעל דפי ההיסטוריה. זה קרה לרומאים, לביזאנטים ואפילו למשטר הקומוניסטי האימתני, אותה חוקיות תקפה גם לגבי האולמרטיזם.
אנו דומים לאוניה רבת נפח והדר המפליגה בבטחה בים הפתוח כשבירכתיה התבקעו החורים שיורידוה למצולות. מר אהוד אולמרט הוא הנקב, הוא מקור האסון שעלול להוריד את כולנו למצולות. במצב הנוכחי צריך לחזור ל"נמל האם" להעלות את האוניה על מבדוק ולבצע תיקונים. אולמרט הוא החרפה שכולנו נצטרך לשאת עד סוף הימים. היסוד הטראגי במצבו ובמצבנו הוא שאין שום מהלך מתקן שיכול לנקות אותו מן החרפה הזו.
נוכח מחדלי ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, בניהול מלחמת לבנון השנייה, והעננה המוסרית הרובצת מעל ראשו בעניין מכירת בנק לאומי והרכישה של הבית ברחוב כרמיה, עולה מאליה השאלה מה עושים כדי להציל את המדינה מקריסה כוללת? מאליה עולה הדילמה מה עדיף - מנהיגים בעלי ניסיון שיושרם מוטל בספק או מנהיגים ישרי לב ובעלי ניסיון מועט? במקורותינו כבר עמדו על הדילמה הזו שניצבת בפנינו כיום, ההוגה רבנו בחיי אבן פקודה בספרו "חובות הלבבות" הכריע בעניין זה באלה המלים "אין עיקר החכמה - אלא יושר המידות. כשם שאין אילן עיקר, אלא הפרי".
אהוד אולמרט צריך להתפטר, לפרוש מפוליטיקה ולעוף לנו משדה הראיה! השאלה מה יהיה אחר כך? מי יבוא במקומו? מי? דומני שלא אלמן ישראל, לא חסרים אנשים ישרים שיוכלו להשיב למכונה הפוליטית את אמון הציבור. המערכת הפוליטית צריכה לבצע ניקיון יסודי בכוחות עצמה ומרצונה, אחרת ההכרעה תעבור לרחוב, למחאה, לשביתות הרעב ואולי תפרוץ את מעגל השיח הדמוקרטי.
לפני שמעגל השיח הדמוקרטי יקרוס, טוב יעשה "הליכוד" אם ידיח את בנימין נתניהו מהנהגתו ויקרא לאנשים נקיי כפיים וברי לבב כמו בנימין בגין ועוזי לנדאו להובילו. טוב תעשה מפלגת מר"צ אם תפטר את מנהיגה הכושל והצבוע, יוסף ביילין, ותקרא לדגל איש חמודות ונקי כפיים כמו יוסף שריד לחזור להנהגתה. טוב תעשה המפד"ל אם תדיח את ראשיה המאוסים, זבולון אורלב וחבורתו, ותקרא להנהגתה אישים ישרי לב כמו ראש ישיבת כרם דיבנה הרב מרדכי גרינברג או ד"ר יעקב הדני. טוב תעשה מפלגת העבודה אם בבחירות לראשות המפלגה במאי תשלח לגמלאות את כל הנהגתה הנוכחית ובכללה את אופיר פינס, יצחק הרצוג, דני יתום, מתן וילנאי ובנימין בן-אליעזר ותחזיר להנהגה אנשים חכמים ונקיי כפיים כמו פרופ' שלמה בן עמי ועוזי ברעם. טוב תעשה המפלגה הקומוניסטית הישראלית אם תחזיר את תמר גוז`נסקי ותבחר באדם מוסרי כמו ד"ר דב חנין להנהיגה. לסוג כזה של אנשים אנו ראויים.
אישי ציבור שלא הסכימו למכור את עצמם תמורת תרומות נפלטו מהתחרות
אנו שרויים בעיצומו של משבר מוסרי. המנהיגות הפוליטית שצמחה כאן בעשור האחרון נזקקה לתקציבי עתק למימון מסעות פרסום, שאף מועמד שהרוויח את כספו ביושר, לא יכל להשקיע מכיסו הפרטי כדי להיבחר. השיטה בררה את הנקלים והבזויים ביותר, אנשי ציבור ישרי מידות ונקיי כפיים כמו בני בגין, שלא הסכימו למכור את עצמם תמורת תרומות של בעלי ממון - נפלטו מהתחרות. בזירה הפוליטית צמח זן של נבחרים שהסכימו תמורת תרומות לקנות חובות עתידיים על חשבון אוצרות המדינה. הנבחרים שלנו קנו את בחירתם בכספינו ובאוצרותינו. מרגע שמועמד מקבל עשרות או מאות אלפי דולרים מבעלי ממון למימון מסע הבחירות שלו, הוא הופך לעובד שכיר בשירות האינטרסים של אותו תורם- מעסיק.
בנסיבות הללו, לא פלא שעננה כבדה מרחפת מעל ארבעת ראשי הממשלה האחרונים: בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט. אני לא מתפלא שארבעתם הסתבכו עם החוק! לא פלא ששמם הוכתם לתמיד, אין שום חומר כימי שיכול למרק את שמם. גם אם יירצו וישתדלו מאוד לא יוכלו לכפר על נכונותם לקנות את כס השלטון בכספי "נדיבים"! הספק לכאורה דיו להכתים את שמו של כל אדם שנבחר בשיטה זו! באווירה הזו לא פלא שהבריות שאולות את עצמן- אצל מי עובד אהוד אולמרט אצל התורמים לבחירתו או אצל מדינת ישראל? עצם העובדה שהשאלה מרחפת מעל ראשו, מלמדת על עומק המשבר שבו אנו מצויים.
כדי לדלג מעל משוכת בעלי הממון והתקשורת, ולמנוע את מִשְׁכּוּן נכסי המדינה לטובת בעלי ההון הממנים את המועמדים, כדי למנוע מפוליטיקאים נאלחים למשכן את אוצרות המדינה לטובת אותן חמישים משפחות שמשתלטות והולכות על אוצרות העם היהודי שהושגו במאה שנות עמל, שבע מלחמות ודם של אלפי חללים, צריך לקרוא לדגל את הטובים ביותר שבינינו. אלה שיושרם הוכח מעל כל ספק. רשימת האנשים שמניתי מסמנת כיוון בלבד, אין שום וודאות שאנשים יקרים ונקיי כפיים מסוגם של בנימין בגין, שלמה בן עמי, יוסף שריד, הרב מרדכי גרינברג או יעקב הדני יסכימו להיכנס לזירה הפוליטית בעת הזאת, ואף על-פי כן אני קורא להם לבוא. חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אפרים סנה, אריה אלדד, ודב חנין ועוד רבים אחרים שהמצע צר מלהזכירם, נמנים על הזן הנדיר של הנבחרים שיסייעו לנו ביושרם, בחכמתם ובניקיון כפיהם להעלות את האוניה למבדוק כדי לבצע את תיקוני ההצלה הדרושים.
את הפסוק "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' א-להיך" (דברים יב, כח), מפרש רש"י: "הטוב בעיני השמים והישר בעיני אדם" בכך קבע גזרה שווה בין יושר וטוב, תמציתו של הטוב הוא היושר ועיקרו של היושר הוא הטוב, ובעברית עכשווית - אין טוב מאדם ישר! עם כל הכבוד לניסיונו הביטחוני של אהוד ברק, או לניסיונו הכלכלי של בנימין נתניהו, שני אלה איבדו לנצח את שמם הטוב. הבעיה ככל הנראה, עמוקה יותר מבורות במקורות או מאי קריאה של פסוק זה או אחר בספר קהלת שכבר קבע לפני אי אלו שנים את הכלל "טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב".
כן! בני בגין, יוסי שריד, שלמה בן עמי הם הטובים ביותר שבקרבנו! הם ניחנו גם בחכמה וגם ביושר. רק הם או אנשים מסוגם יוכלו בשעה זו, לחלץ אותנו מההשפלה ומהמבוכה שתוקפת כל אדם הגון, למראה ראש ממשלה מכהן או ראש ממשלה לשעבר נחקר כאחרון הפושעים על-ידי משטרת ישראל! רק להם יהיה האומץ המוסרי להלחם כנגד כל המאפיות והמאפיונרים! ובעיקר כנגד המשפחות הגדולות שמעסיקות חלק נכבד מכלל השכירים במשק הישראלי, רק הם יוכלו לעבוד בשירות העם היהודי ועתידו עשרים וארבע שעות ביממה, בלי שיחלוף במוחם בדל הרהור או חרטה על הדולרים שכבר לא יעשו באיזה סבב הרצאות בארצות הברית בגלל כהונתם הממשלתית.
