גנבים, נוכלים, או אנשי העולם התחתון הם למעשה טפילים. קראתי את זה פעם אצל פילוסוף נחשב והסכמתי. האנשים הפשוטים עובדים קשה כדי לייצר והטפילים באים ו"לוקחים" מהם. גם מוכר משחקים הוא טפיל, החברים שלו מזיעים כדי לנצח, ביושר, והוא מחבל, בשקט, ומרוויח מחבלה בתוצרת שלהם.
הפשע התחיל לגלות עניין גדול בכדורגל מהרגע שבו הכדורגל משך אליו כסף גדול, בעיקר בשטח ההימורים. עם ישראל נמשך מאד להימורים, לרווח העכשווי ולא ברור לי לגמרי מדוע. אולי בגלל שנכנס אצלנו ספק באמונה שהעתיד הוא דבר בטוח, שיהיה כאן מחר, האנשים כנראה מאמינים רק בהווה, בסגנון: "כאן ועכשיו", "אכול ושתה כי מחר נמות". אולי יש הסברים יותר טובים אבל עם עובדות קשה להתווכח, מיליארדים של שקלים נשפכים על הימורים, חוקיים ולא חוקיים, וכולם משתתפים בחגיגה. גם אנשים קשי יום מהמרים בכסף שאין להם, משעבדים את חייהם ועתידם בניסיון לקנות חלומות, וברוב המקרים הורסים את חייהם וחיי משפחותיהם.
כשרון הוא מתנה מאלוהים. מאות מיליונים אוהבים לשחק כדורגל אבל רק מעטים, ברי-מזל, נולדים עם הכישרון לעשות מהאהבה הזאת קריירה וכסף. החיים של ספורטאי מקצועי אולי נראים, מבחוץ, קלים ומלאי זוהר אלא שכדי להגיע ליכולת גבוהה הוא צריך להשקיע הרבה זיעה, לחיות עם משמעת עצמית, להקריב הנאות, ללכת לישון כשהחברים שלו יוצאים לבלות ולהקפיץ כדור בפעם האלף, כדי לשפר את השליטה בכדור, כשהחבר'ה בשכונה ישר מתחילים לשחק וליהנות.
ההישגים והתהילה לא באים בקלות. מהאלפים שמתחילים לשחק בגיל ילדים רק בודדים מגיעים להיות "אייל ברקוביץ'" או "חיים רביבו" וכשמגיעים למעמד הזה, אז מתחילה העבודה הקשה באמת, ואם אתם לא מאמינים תשאלו אותם על נהרות הזיעה שהם שפכו, הכול כדי לבצע פעולה במשחק שנראית כאילו נשלפה מהשרוול. גם מעמד של שחקן רגיל בליגה הראשונה, השנייה או השלישית הוא הצלחה שאלפים שאפו להגיע אליה ונכשלו. גם שם צריך לעבוד קשה, ולהקריב על חשבון המשפחה והחיים הקלים אפילו שהתמורה, בפרסום ובכסף, לא תמיד מפצה על ההקרבה והזיעה.
מכירת משחק היא קיצור דרך אל הכסף. מי שמוכר משחק יודע, כשהוא מניח את הראש על הכרית בלילה, שהוא בוגד בחבריו לקבוצה, באוהדים, במשפחתו ובעצמו. אז למה הוא עושה את זה? לא חבל לבזבז את המתנה שאלוהים נתן לו בחוסר אחריות כזה?! אז אולי הוא נולד "עקום" והיה סוטה מדרך הישר בכל דבר שהיה מתעסק בו, או שהוא הסתבך וחושב שמצא את הדרך הקלה לצאת מהתסבוכת ואולי הוא חלש אופי ובמקום להתמודד הוא מחפש את קיצורי הדרך. ומסתבר שיש מי שמחפש ויודע לאתר את האנשים האלה ו"לעזור" להם. לא אתפלא אם הם נותנים להם צידוקים למה זה בסדר, למשל: "אפשר לחיות במדינה הזאת רק מעבודה, בלי לגנוב?", או: "תראה לי מישהו שלא גונב במדינה הזאת!". ואם מוצאים את הצידוק ההמשך נעשה יותר קל.
כשעיתונאי ניב רסקין חשף בגלי צה"ל את פרשת ה"שופטים באדום" משהו בתוכי סירב להאמין ששופטי כדורגל יכולים למכור משחקים. בסוף התברר שהם מכרו והרבה. גם כשראיתי איך, בדרבי החיפאי, מנסה בלם הפועל חיפה, ישראל כהן להשכיב את חלוץ מכבי, ג'ובאני רוסו, שוב ושוב כדי לגרום לפנדל, שבסוף גרם להפסד של הפועל חיפה, התקשיתי ואני עדיין מתקשה להאמין שזה נעשה במכוון, וכשהראו בטלוויזיה את שוער הפועל כפר סבא, אושרי לוי, מתגלגל עם כדור פשוט אל תוך השער שלו, אני עדיין רוצה להאמין שזה לא היה מכוון. אבל כשחשף העיתונאי מוטי אקסמיט את השערוריות האחרונות, בצפון ובדרום, וכשהתחילה המשטרה לעצור גם כדורגלנים, אנשי עסקים מכובדים ואנשי העולם התחתון התחלתי לעקל שאולי זאת המציאות וצריך להתחיל להוציא את הראש מהחול.
אני מחפש נחמות אבל מתקשה למצוא. זוהי אולי נחמת טיפשים אבל כנראה שהשחיתות בכדורגל היא רק עוד סימפטום לחברה ישראלית חולה. ומסתבר שלא רק בכדורגל השחית הכסף את האנשים. אפילו אנשי שלטון מכובדים, שמהצד נראה היה שלא חסר להם דבר, שהחיים האירו להם פנים, גם הם לא עמדו בפיתוי ורצו עוד ועוד, ועכשיו, וסטו מדרך הישר. ועובדה נוספת היא שבגרמניה הודה שופט כדורגל במכירת משחקים והורשע, ובאיטליה לקחו מהאלופה, יובנטוס, את תואר האליפות והורידו אותה ליגה בגלל פרשת שחיתות שנחשפה ובדרום אמריקה רצחו כמה שחקני כדורגל שלא הסכימו לשתף פעולה. אבל אלו נחמות קטנות.
פעם הכול היה אחרת. אפילו מכירות המשחקים. פעם מכבי היתה מכבי והפועל היתה הפועל וכשבני יהודה מכרה את הכוכב שלה, אהוד בן טובים, לבית"ר י-ם, פרצו בשכונת התקווה מהומות קשות והעסקה בוטלה. פעם היה ערך לחולצה ולסמל, לכוכב כדורגל נתנו פריג'ידר כדי שישחק וכל שאר השחקנים קינאו בו. לסמי שאולי שהגיע ממועדון הגדנ"ע לקבוצת הכח מכבי רמת-גן המיתולוגית נתנו קטנוע ולנו יצאו העיניים.
אז היו ה"מכירות" עם אידיאולוגיה, עוד לא היה כסף גדול בכדורגל, הליגה הראשונה היתה רק "לאומית" ולא "ליגת על" והחיים היו תמימים. אם, לדוגמא, שמשון ת"א והכח מכבי רמת-גן היו צריכות תיקו אז המנהלים של הקבוצות, שהיו חברים קרובים, היו "מארגנים" תוצאת תיקו וגם נותנים לכוכבים ולפצועים מנוחה. קבוצה ממרכז הפועל, או מרכז מכבי, "נתנה" לקבוצה מאותו מרכז ושפכה דם כדי לנצח קבוצה ממרכז יריב, כדי לעזור לקבוצה האחות, זה היה מקובל וגם סוד שכולם ידעו. ב-1965 אירחה הכח מכבי ר"ג, שנאבקה על תואר האליפות, את מכבי ת"א במחזור האחרון, במשחק שקבע אם היא או הפועל ת"א תיזכה בתואר האליפות. הפועל ת"א שיחקה נגד מכבי נתניה והיה ברור שנתניה תילחם עבור הכח רמת גן ומכבי ת"א לא תתאמץ שהרי לא יתכן שמכבי תנצח את הכח מכבי רמת-גן ותיתן, בכך, את התואר להפועל!
התסבוכת בעלילה הגיעה ממקום בלתי צפוי, המאמן הלאומי דאז, היגוסלבי מילובן צ'יריץ', החליט לבוא למשחק של מכבי ת"א לראות כמה שחקני נבחרת ששיחקו במכבי ת"א. אז בניגוד לתכנון המוקדם מכבי ת"א התאמצה מאד ובסיום המחצית הראשונה הובילה ביתרון של 1-0. היה לחץ עצום ואז נמצא הפתרון הגאוני! במהלך המחצית "שכנעו" את צ'יריץ' שהוא ראה מספיק וחברי הנהלת הכח רמת-גן והנהלת מכבי "הובילו" אותו החוצה, ובאופן די מפתיע הכח רמת גן ניצחה 1-3 וזכתה בתואר האליפות כי מכבי נתניה, בקרב עקוב מדם (והרבה מורחקים!) ניצחה את הפועל ת"א 0-1. אני לא זוכר מה נתנו לנו עבור הזכייה, הכבוד היה די והותר.
בערך 10 שנים אחרי, כשמפעל הטוטו תפס תאוצה, התחילו רינונים חזקים על מכירות משחקים, הוקמה "ועדת עציוני" שעשתה סדר מיידי. אז כנראה שלא סתם אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
