כשנקבעו הכללים המגדירים את המותר והאסור לביצוע בקיבוצים, ותפיסת העולם הייתה שמטרתם העליונה של הקיבוצים היא לגאול את הקרקע לטובת המדינה היהודית; הוגדרה החקלאות כפרנסה עיקרית ולכן הגבילו כללי החכרת הקרקע את חברי הקיבוצים לעיסוק בחקלאות ובתעשיה בלבד. מאז קביעת הכללים עברו עשרות שנים. החקלאות נותרה מקצוע מכובד אך היא בודאי כבר אינה יכולה להיות מקור הפרנסה היחיד לכל חברי הקיבוץ.
ההתיישבות הכפרית במתכונתה הנוכחית ובפריסה הארצית ממלאכת יעדים לאומיים ראשונים במעלה של שמירה על אזורי הספר וגבולות הארץ והגנה על השטחים הפתוחים. אם מדינת ישראל מעונינת בהמשך קיום ההתיישבות בצורתה זו, עליה לאפשר לחברי הקיבוצים לפתח פרנסות חלופיות גם בתחום הקיבוץ.
ההפרדה בין סוגי העבודות נעשתה עם הקמת המינהל מתוך ראיה בעלת גוון סוציאליסטי, שההתיישבות צריכה להיות מבוססת על חקלאות, והן כדרך מלאכותית לייקר את דמי החכירה למי שירצה להרחיב ולגוון את תחומי פעילותו.
פקידי המינהל נמצאים כיום במלחמת חורמה נגד חברי קיבוצים המנסים ליטול לעצמם יוזמה ולהתפרנס כדי לא ליפול למעמסה על חבריהם לקיבוץ או על קופת המדינה. כיום, כל כלבו שמעיז למכור מוצרים או שירותים למי שאינו תושב הקיבוץ, כל קוסמטיקאית וכל מכבסה שמנסה לנצל את התשתית וכוח האדם מוגדרים כ"שימושים חורגים" והופכים לכאורה ל"אויב העם".
במקום לעזור לקיבוצניקים לקחת אחריות על חייהם, כמו כלל ישראל, ולנצל את מירב כישוריהם, למקסם את יכולות ההתפרנסות שלהם ברוח חוק כבוד האדם וחירותו וזכות ההתפרנסות, מצאו פקידי המינהל עוד כר נרחב להצר את צעדם של הקיבוצניקים. סביר מאד שהגבלות אלה, לאחר שיתבררו בבג"צים, יוכרו כהגבלות לא חוקתיות!
ההזדמנות הגדולה של פקידי המינהל לבוא חשבון עם קיבוצים שמפתחים "שימושים חורגים" היא בעת שיוך הדירות לחברים - ברגע שהקיבוץ נזקק לחתימתם כדי לקדם את המהלך. החשש מההתעסקות הממושכת עם אנשי המינהל גורמת לחלק מהקיבוצים לרתיעה מכניסה להליך, שהוא חשוב ומתבקש להמשך קיומו של הקיבוץ מבחינה כלכלית וקהילתית.
הגדלתם וגיוונם של מקורות הפרנסה הוא מהלך הכרחי לקיום כלכלי ולמגוון הפוטנציאלים של החברים. זהו אינטרס משותף של הקיבוצים והמדינה, שהרי היא זו שתצא נשכרת מהגדלת תשלומי המע"מ ומס ההכנסה. מעבר לכך, התבססות על ענף אחד אינה נכונה מבחינת התכנון הנכון של הכפר במאה ה-21 ואינה אפשרית מבחינה כלכלית.
מערכת החוקים הקיימת הופכת עשרות אלפי אנשים ישרים לפורעי חוק בעל כורחם. הגיעה העת למהלך מקיף של הסדרת השימושים המותרים בקיבוצים בעידן המודרני.
