יש להדגיש מדגישים כי רובן המוחלט של ההטרדות המיניות במקום העבודה מתרחשות כאשר המטריד הוא העובד או המנהל הגבר, בעוד קורבן ההטרדה היא העובדת האישה. ברוב הפעמים קיים בהטרדה גם מרכיב של ניצול מרות כלפי הקורבן. למרות מה נכתב לעיל יש לזכור כי קיימים גם מקרים הפוכים של הטרדה מינית - אך הם נדירים הרבה יותר. המרכיב העיקרי בטיוח ההטרדות המיניות הם החששות של המתלוננות מפגיעה אפשרית במעמדן החברתי, הכלכלי והמשפחתי. ההליכים הנהוגים בישראל אינם מקלים במקרים רבים על חששות אלה.
מדוע נרתעות המוטרדות מלהתלונן?
1)
נטל ההוכחה יוטל תמיד על המתלוננת - על-פי החוק - נטל ההוכחה מוטל במקרים של הטרדה מינית על המתלונן. בהליך הפלילי, הקודם על-פי רוב להליך האזרחי - על המתלוננת להוכיח מעל לכל ספק כי מקרה ההטרדה אכן התרחש במציאות. "הבעיה היא שברוב המוחלט של המקרים מתפתח עימות של גרסאות" אומרת עו"ד שלהבת רובין "של מילה שלו מול מילה שלה. במקרים שכאלה קשה מאד להוכיח מעל לכל ספק את האמיתות התלונה - ועל כן תיקים רבים מאד של הטרדה מינית נסגרים מחוסר הוכחות". עו"ד רובין מוסיפה כי מהסיבה הזו בדיוק קיימת נטייה בקרב מתלוננות רבות לגשת אל ההליך האזרחי ישירות. הליכה שכזו מעלה שאלות כבדות המופנות למתלוננת ובראשן: "מדוע לא התלוננת על המעשים במשטרה?" שאלה המחלישה את עמדתה של המתלוננת. "בית המשפט חייב להבין כי המסלול הפלילי כרוך במאמץ ובכאב רבים מאד" אומר עו"ד מסורי "פעמים רבות ההליך הפלילי איננו מביא לתוצאה המקווה, ועל כן הבחירה של המתלוננות להימנע מהמסלול הפלילי היא בחירה ריאלית שעל בית המשפט לכבדה". בהליך האזרחי בו על-פי רוב תובעת המתלוננת פיצוי כספי, נטל ההוכחה עדיין מונח לפתחה - למרות שהוכחה זו איננה צריכה להיות מעל לכל ספק - והתרשמות השופט מגרסאות הצדדים היא המכרעת.
2)
חשש מפגיעה בשם הטוב - פעמים רבות שולפים הנאשמים בהטרדה מינית גרסה נגדית המצביעה על האינטרס כביכול של המתלוננת להכפיש את המטריד. "רבות מהגרסאות האלה מצוצות מהאצבע - אך כלולים בהם פרטים מכפישים, מעליבים המדביקים למתלוננת תכונות מעוררות פלצות" אומר עו"ד מסורי. "ההגנה מפני תביעות לשון הרע שמעניק בית המשפט בישראל על דברים הנאמרים במסגרת המשפט - מותירות את המתלוננת ללא הגנה - כששמה מוכתם לעד. האמירות המכפישות אינן נמחקות מפרוטוקול המשפט, ולעיתים גם זוכות לסיקור נרחב בתקשורת. "קיים חשש מוצדק של המתלוננת להכתמת שמה - חשש הנובע ישירות מהחוק שלדעתי איננו ראוי, ויש לשנותו" אומרת עו"ד רובין.
3)
חשש מתגובת המעגל הקרוב - "נשים רבות שהוטרדו במקום העבודה ופנו אלי, הביעו פחד רב מהיחס אותו יקבלו מהמעגל המשפחתי הקרוב עקב חשיפת הפרשה" אומרת עו"ד רובין. "הדילמה הזו חריפה ביותר כאשר המוטרדת היא אישה נשואה, ומחריפה פי כמה כאשר היא מגיעה מרקע מסורתי או דתי. הפחד מחשיפת הסיפור נוגע גם אל המעגל החברתי הקרוב, והוא נובע על-פי רוב מהפחד שהסביבה תפיל חלק מהאשמה לפרשה על האישה המוטרדת עצמה".
4)
תחושת אשמה - "כמעט כל קורבן של אלימות מכל סוג שואל את עצמו במה הוא לא נהג כשורה" אומר עו"ד מסורי. "הגיעו אלי מספר רב של מקרים בהם תחושה זו של אשמה התעצמה עקב השאלות שהוצגו לקורבן בחקירה המשטרתית, ועקב היחס של הסביבה הקרובה לחשיפת הסיפור".
5)
חשש מהעימות עם הנאשם - הסיטואציה בה גרסתה של המתלוננת מעומתת עם הנאשם היא סיטואציה טעונה ביותר. "במקרים רבים בהם המוטרדת רואה במטריד טיפוס כוחני, היא נרתעת מעימות עתידי עמו בחדרי החקירות ובבית המשפט". אומרת עו"ד רובין. "חשוב להבין שהמתלוננות רואות בתחילת התהליך בעיקר את הדברים שהן עלולות להפסיד" אומר עו"ד מסורי, "לכן הנטייה לוותר על המאבק הרבה יותר דומיננטית מהנטייה לפתוח בו".
6)
חשש לחוות שוב ושוב את הטראומה - יש לזכור שככל שהטראומה אותה עברה המתלוננת מעצם ההטרדה חריפה יותר - כך היא תחפוץ פחות ופחות לחוות אותה בשנית. "בכל פעם שהמתלוננת נדרשת לספר את גרסתה היא חווה את החוויה המכאיבה שעברה בשנית" אומר עו"ד מסורי. "החקירות הרבות והעימותים עם הנאשם מחזירות את המתלוננות אל הרגעים שכל כך היו רוצות לשכוח - ולאחר כמה התנסויות מכאיבות שכאלה, רבות מהן פשוט "מוותרות על התענוג".
7)
חשש מפיטורין או הרעה בתנאי העבודה - "עפ"י רוב ההטרדה המינית נעשית במקום העבודה, ועל-פי רוב היא נעשית תוך ניצול של יחסי מרות בין המטריד למוטרדת" אומר עו"ד מסורי. "כאשר עובדת חווה הטרדה מינית במקום עבודתה, משמע שהממונה עליה עשה שימוש לא ראוי בכוח שלו והפעיל את מרותו כדי להשיג טובות הנאה מיניות, כאשר העובדת מסרבת לשתף פעולה, רוב הסיכויים שהמטריד יבחר להתמודד עם הפגיעה באגו בדרך של התנכלות". עו"ד רובין מוסיפה כי "יש לזכור שמקום העבודה מעדיף פעמים רבות לאבד עובד זוטר מאשר להתעמת מול עובד בכיר. היסטוריה שכזו בארגון מרתיעה מוטרדים מלהתלונן, והדבר מהווה כר נוח להתמשכות התופעה ולהחרפתה."
8)
רתיעה מעלויות ניהול המשפט - יש לזכור כי רוב המתלוננות מגיעות מרקע כלכלי נחות בהשוואה למצבו של המטריד. ניהול מאבק משפטי ארוך כרוך במאמץ נפשי, במשאבי זמן ובמשאבים כלכליים לא מבוטלים. מתלוננות רבות פונות להליך האזרחי לאחר שנכשלו להוכיח מעל לכל ספק סביר את התרחשות הפרשה. "יש לזכור כי ההליך הפלילי קודם לרוב להליך האזרחי. אם הנאשם הורשע או זכה בהליך הפלילי - הדבר מהווה ראיה מכרעת בהליך האזרחי" אומרת עו"ד רובין. "על-פי רוב לא יחלוק בית המשפט האזרחי על ההכרעה אותה קיבל בית המשפט שדן בתיק הפלילי". עו"ד מסורי מוסיף ש"הפניה למישור האזרחי ללא רקע של הצלחה במישור הפלילי עלולה להיגרר למאבק משפטי שעלויותיו הגבוהות אינן מצויות בהישג ידן של המתלוננות".
9)
חוסר מודעות ואי הכרה של החוק - למרות קמפיינים רבים, וכתבות רבות המתפרסמות בתקשורת - רבים בציבור עדיין לא מכירים את החוק העוסק בהטרדה מינית. "אני נתקלת פעמים רבות במקרים מזעזעים של הטרדה מינית, בעוד הקורבנות לא מודעים כלל כי מדובר בהפרה גסה של החוק" אומרת עו"ד רובין. עו"ד מסורי מוסיף כי "ההגדרה של הטרדה מינית היא כל פעולה אשר פוגעת בפרטיות העובד אם על-ידי שליחת ידיים לא צנועה, שאלות אישיות הגורמות לאי נוחות, משפטים בעלי אופי סקסיסטי, הערות אינטימיות על מראה, שליחת דוא"ל פורנוגראפי, ועוד. לדברי עו"ד מסורי "כאשר את מרגישה כי פרטיותך הופרעה ואת חשופה להצקות מיניות מצד עמית לעבודה, כדאי שתעמידי אותו במקומו. בדרך כלל הוא יבין שאינך מעוניינת ויעזוב אותך לנפשך, במקרה והוא ממשיך בהטרדותיו התייעצי בהקדם עם עו"ד המתמחה בתחום".