המופע של הבלו מן גרופ מתחיל בקטן. שלושה אנשים כחולים עולים לבמה ומתחילים לנגן על צינורות. זה יפה ומעניין במידה, אבל ברור שרק ההתרחשות הזו לא יכולה להחזיק מופע שאורכו למעלה משעה ולכן, מהר מאוד, המופע הופך לגדול, כשאל הבלו מן מצטרפת גם להקה מרשימה של מתופפים, גיטריסטים וזמרים. הבלו מן גרופ נותנים שואו אמריקני מושלם - זה יתרונו של המופע הזה וזה גם חסרונו, שכן מרוב שואו הולך לאיבוד יתרונם של הבלו מן גרופ - ייחודם, כשלושה אנשים שמנגנים ומופיעים באמצעות חפצים יומיומיים.
המופע הנוכחי של הבלו מן גרופ מציג את שלושת האנשים הכחולים כשהם רוכשים קלטת שמלמדת אותם כיצד להפוך לכוכבי רוק. זו העלילה, הפשוטה למדי, סביבה מסתובב המופע - אך בעוד שההתרחשות על הבמה עשויה להיות בלתי מובנת, לעתים אף מפחידה, עבור הקטנים, היא מתגלה כפשטנית מדי עבור מבוגרים: ילדה קטנה שישבה מאחורינו שאלה את אמה בבהלה אם האנשים על הבמה "באמת כחולים", ועצמה את עיניה לא פעם בקטעים שהיו מבהילים מדי. המבוגרים בקהל בוודאי לא התעניינו בקטעי השירה (שלא נעשים על-ידי הבלו מן, אלא על-ידי שני זמרים אחרים ובינוניים למדי) שעסקו בניכור בחברה המודרנית ובבדידותו של הפרט. נדמה שדווקא הניסיון לתפור איזו עלילה שתאחד את המופע, היא זו שבסופו של דבר פוגמת בו, שכן הקטעים בהם הבלו מן פשוט עושים את מה שהם יודעים לעשות - כלומר, מתופפים על כל חפצים, קופצים ומפעילים את הקהל - הם דווקא חביבים למדי.
ייאמר לזכותו של הקהל הישראלי שהוא מגיע מוכן למופע ונכון להשתתף בכל פעילות, הזויה ככל שתהיה, שמציעים הבלו מן. ילדים ומבוגרים כאחד עמדו, קפצו, מחאו כפיים, רקעו ברגליים, ונראה שהקהל לגמרי הבין את תפקידו כמשתתף פעיל במופע, ואף קיווה ליותר השתתפות. לזכותם של הבלו מן גרופ ניתן להגיד כי גם הם באו מוכנים אלינו, הישראלים, ואחד מרגעי השיא של המופע היה ללא ספק נגינה של כמה שירים מקומיים על ידם.
אבל לצד הבעיות התוכניות של המופע אי-אפשר להתעלם מכמה בעיות טכניות: המופע עצמו מתנהל באנגלית כאשר רק במסך אחד מתוך השלושה הקיימים הופיע תרגום בעברית, מה שהקשה על הילדים שבקהל להבין את ההתרחשויות. התרגום עצמו, יש לציין, היה איום למדי, ומלבד שגיאות כתיב מביכות כלל גם ניסוחים מסורבלים שנראה שלא הושקעה בהם מחשבה כלל. עוד יש לציין כי שלושת המסכים משלימים רוב הזמן את המתרחש על הבמה ולא משדרים אותו - כך שהמקומות המרוחקים יותר לא תמיד מצליחים לראות הכל בבירור.
מחירי הכרטיסים למופע, גבוהים למדי ונעים בין 290 ל-590 שקלים לכרטיס. מי שאוהב שואו גדול בסגנון לאס וגאס, עדיף לו שישקיע עוד כמה שקלים וירכוש את הכרטיסים הקרובים יותר לבמה - זו כנראה הדרך היחידה לחוות את הבלו מן גרופ באמת.
