ניצב (בדימ.) אריה עמית שאל פעם את יורם אוברקוביץ' ז"ל: "אם אני רוצה להיות יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אני יכול"? אוברקוביץ ענה בכנות וללא היסוס: "רק אם אתה חבר שלי"!
זאת לא המצאה. אריה עמית היה אז, כמוני, חבר בוועדת סטרשנוב, שהוקמה ע"י שר הספורט, מתן וילנאי, כדי לבדוק את מצב הכדורגל הישראלי (לי נדמה שהסיבה האמיתית להקמת הוועדה הייתה שגברי לוי, יו"ר ההתאחדות דאז, חשב ששר הספורט מצפצף עליו בפרהסיה וגם "משתין מהמקפצה"). יורם אוברקוביץ' היה אז יו"ר מרכז הפועל, ולמעשה האיש הכי חזק בספורט הישראלי. הוא הוזמן להעיד בוועדה. הדבר שאריה עמית באמת רצה לדעת היה איך, באמת, בוחרים יו"ר להתאחדות לכדורגל, תפקיד רב פרסום וחשיבות.
יורם אוברקוביץ' היה תמיד בעל ביטחון עצמי וקסם אישי רב, והוא המשיך להסביר בגילוי לב. מרכז הפועל, הוא הסביר, הוא הגוף האחראי על נושא הספורט בהסתדרות. הוא גם הגורם הקובע בהתאחדות לכדורגל, אזי אם מישהו רוצה להיות נציג הפועל לתפקיד יו"ר ההתאחדות הוא צריך, לפני הכל, להיות מקובל עלי, אמר וחייך. וזה מסביר איך הגיע גברי לוי, משום מקום, לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הוא היה חבר ילדות של אוברקוביץ', ובמקרה של גברי, השיטה של יורם הצליחה כי, לדעתי, גברי היה יו"ר מעולה. אלו הם בגדול הדברים שנאמרו בוועדה, אולי לא מילה במילה.
את גברי לוי החליף איצ'ה מנחם, גם הוא ממרכז הפועל; ואת איצ'ה עומד להחליף אבי לוזון, נציג מרכז מכבי. מרכז מחליף מרכז והכל נשאר במשפחה. יש ציפיות עצומות מאבי לוזון, הוא לא שייך ל"ממסד", הוא נהנה להיות מחוספס, ואת הכישורים (הטובים מאד לטעמי) רכש ב"אוניברסיטה של החיים". מצפים ממנו שיכניס אויר נקי למוסד שקיבל מזמן תדמית של מוסד הסתדרותי ארכאי, במובן הרע של המילה.
גברי, איצ'ה ואבי לא נבחרו לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל בהליך דמוקרטי אמיתי. אנו בוועדת סטרשנוב המלצנו על הליכי בחירה אחרים לתפקיד החשוב הזה, אבל כמו שאר ההמלצות של הוועדה והמלצות של וועדות אחרות, הכול נשטף בניאגרה של ההיסטוריה. מרכזי "הפועל" ו"מכבי" סגרו עיסקה שמבטיחה את תפקיד היו"ר (והרבה "ג'ובים" אחרים) לעסקני המרכזים בלי צורך בבחירות ובהפתעות.
איך בכלל נוצר גוף כמו ההתאחדות לכדורגל? מה תפקידו האמיתי?
יש כאן אבסורד ענק, שרק במדינות עקומות כמו שלנו מוכנים להשלים איתו. איך בכלל נוצר גוף כמו ההתאחדות לכדורגל? מה תפקידו האמיתי? הנה ההסבר בקצרה: אנשים שיחקו כדורגל בשכונות, אחר כך התחברו לקבוצות מסודרות כדי ליצור מסגרת של פעילות קבועה. בישראל, בה הכל פוליטי, הקבוצות שהיו מזוהות פוליטית עם השמאל יצרו מסגרת שנקראה "מרכז הפועל", ואלו שהשתייכו לצד הימני יצרו את "מרכז מכבי" (בהמשך נוצרו מרכזים נוספים כמו בית"ר, אליצור ואחרים). אחר כך רצו לייעל את הפעילות והקימו גוף על, ההתאחדות לכדורגל, שתסדיר את העניינים לטובת כל הקבוצות: ליגות, שיפוט, לוח זמנים למשחקים ועוד. השחקנים בקבוצות בחרו נציגים שנשלחו ל"מרכז הספורט", ומרכזי הספורט שלחו את הנבחרים לגוף העל, להתאחדות. בהתאחדות ישבו נציגים של הקבוצות שפעלו למען הקבוצות.
היום פועלים המרכזים וההתאחדות בשיטה מיוחדת שכדאי למהר ולרשום עליה פטנט - הם מתקיימים כמו "צמרת" של עץ שפורחת ומשגשגת, עם עלים ירוקים ובריאים בלי צורך להיות מחוברת לגזע, לשורשים, לאדמה! במרכזי הספורט כבר לא צריכים את הקבוצות כדי שיצביעו ויבחרו את הנציגים שלהן, הם בוחרים את עצמם ומזינים את עצמם, מעין "פרפטום מובילה" נדיר.
וכך זה מתבצע באופן מעשי - לכל קבוצה יש מספר קולות הצבעה, על-פי הליגה שבה היא משחקת. לעסקנים במרכזי הספורט (בעבר "נציגי הקבוצות עבור השחקנים") נמאס לשדל את הקבוצות להצביע עבורם בהתאחדות לכדורגל, אז אנשי "הפועל" ואנשי "מכבי" סגרו עסקה לתקופה של 7 שנים, לפיה בשנתיים הראשונות ובשנתיים האחרונות יכהן כיו"ר ההתאחדות נציג ממרכז הפועל, ובשלוש השנים שבתווך נציג של מרכז מכבי. גם התפקידים האחרים חולקו על-פי אותו מפתח. אם אני זוכר נכון, גברי לוי נכנס לתפקיד היו"ר בשנתיים האחרונות של העסקה, כנציג הפועל (וחבר של יורם אוברקוביץ, זוכרים?).
לקראת סוף ה"דיל" הראשון הזדרזו לסגור עסקה להמשך, ובא לציון גואל. אבי לוזון נכנס לתפקיד כנציג מרכז מכבי, על-פי העסקה האחרונה. כבר לא חשוב מה רוצות הקבוצות, טובת הקבוצות כבר לא מעניינית, כוח ההצבעה נלקח מהן. למרות שבלי קבוצות לא צריך מרכזי ספורט ולא צריך התאחדות לכדורגל, ה"צמרת" ממשיכה לתקיים בזכות עצמה כפלא התשיעי של העולם.
לא מאמינים? הנה דוגמא עם שמות ותאריכים: בתחילת שנות התשעים אימנתי את הכוח מכבי ר"ג בליגת העל לכדורגל. משה פרנסיס, איש יקר, היה הבוס של הקבוצה ונציגה במרכז מכבי. עזריקם מילצ'ן היה יו"ר מרכז מכבי ונציגו בהתאחדות לכדורגל. הכוח רמת-גן סבלה ממחסור בכסף, בשחקנים ובתנאים ולפיכך לחצנו על משה פרנסיס לתבוע ממרכז מכבי סיוע מיידי, ודחפנו אותו לאיים שאם לא ייענה אז... (לדוגמא, לאיים שהכוח תעבור ממרכז מכבי למרכז הפועל). פרנסיס, שידע איך השיטה עובדת, היסס, אבל המצב הקשה והלחץ שלנו עשו את שלהם ופרנסיס הסביר למילצ'ן, בתקיפות, שהמרכז חייב לעזור ומיד או ש...! אתם חושבים שהכוח מכבי ר"ג קיבלה סיוע? אל תצחיקו אותו. מילצ'ן כעס על משה פרנסיס ו"עשה ברוגז". הוא אומנם המשיך לאכול ב"אולימפיה", המסעדה המיתולוגית של משפחת פרנסיס, אבל הוא לא דיבר איתו והביט בו בעיניים זועמות. תארו לכם מה היה קורה אם משה פרנסיס היה, חס וחלילה, מבקש נסיעה לחו"ל או תפקיד בהתאחדות....
אפרופו דמוקרטיה, הערת ביניים על התהליכים הדמוקרטיים בארץ
אפרופו דמוקרטיה, הגדרת המילה במילון היא: שלטון העם, דמוס=עם,קרטיה=שלטון. כדי שדמוקרטיה תתקיים בפועל, יש בה 3 רשויות, 3 מוקדי כוח, שאמורים למנוע אחד מהשני להשתלט ולהפוך לדיקטטור. שלוש הרשויות הן: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (הבג"צ). לכל רשות יש את תחומי אחריותה, ובדמוקרטיה אמיתית אין התערבות ופלישה של רשות אחת לתחומי הרשות האחרת. אצלנו, איכשהו, גם השיטה הכי מוצלחת מתעוותת. הרשות השופטת הפכה למעשה ל"דיקטטורה שיפוטית", כל דבר מצריך את אישור הבג"צ. אם הממשלה, כרשות מבצעת, בוחרת שר, אפשר לעתור לבג"צ והוא רשאי לבטל את החלטת הממשלה. ואם הכנסת, כרשות מחוקקת, מצביעה בצורה דמוקרטית ומחליטה בדעת רוב, שוב הבג"צ רשאי לבטל. זאת לא דמוקרטיה, מה גם שאת שופטי הבג"צ לא בוחר העם. נדמה לי שהם די בוחרים את עצמם.
יש כאן עיוות קשה שלא אכנס להשלכותיו. הביטוי האחרון לכך היה בהתבטאותו של השופט (בדימ.), מישאל חשין, בעקבות בחירתו של שר משפטים חדש שלא נראה לו. בית המשפט העליון הוא ביתי, אמר חשין, ומי שיעז לגעת בו אגדע את ידו! כך מתבטא טיפש או דיקטטור, וחשין אינו טיפש. באותה הדרך, אם כי בסגנון מעודן יותר, נהגו גם אהרן ברק ואחרים. בג"צ, כך נדמה, לא מסתפק בלהיות שווה בין שלושה שווים, הוא רוצה להמשיך ולשלוט כשלטון יחיד בכל מה שקורה במדינה. הכל שפיט, הם קובעים. אני זוכר שרובי ריבלין, שתמיד ידע לבטא בהגינות את דעת רוב העם, העז להעלות שאלות לגבי הסמכויות שהבג"צ מאמץ לעצמו, ואיך הוא קיבל מאהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, מקלחת של צוננים. איך מישהו מעז להתנגד לשלטון המוחלט של הרשות השופטת?! איזה מזל שאין בישראל פסק דין מוות. בבג"צ אין אנשים רגילים, יש שם רק "עילויים", אז איך זה שהשופטת העליונה, עדנה ארבל, לא הגיבה על ההאשמות החמורות שהטיח בה, בגלוי ובלי פחד, יואב יצחק, איש פשוט מהישוב?
מי יודע, אולי יונהגו הליכים דמוקרטיים גם בכדורגל המקומי
גם בהתנהלות הכדורגל המקומי יש עיוותים גדולים. יש אומנם קבוצות ונציגי קבוצות, אבל, בפועל, אין להם השפעה. בדיונים בוועדת סטרשנוב הסתבר מהעדויות, שמרכזי הספורט מחייבים את נציגי הקבוצות לחתום "בלנקו" על מסמכים שונים ומשונים (של התפטרות מתפקיד, לדוגמא), וזאת אם הם רוצים שהמרכז יסייע להם. זהו אותו מרכז ספורט שהוקם בעבר הרחוק ע"י נציגי הקבוצות כדי לעזור להם לתפקד. יש גם "התאחדות" ו"הנהלת התאחדות" אבל, בפועל, מנהלת את הכדורגל קבוצת אנשים מצומצמת של כ-9 אנשים שנקראת: המזכירות. עוד לא הצלחתי להבין באיזה הליך פוליטי נבחר הגוף הזה.
אבי לוזון קיבל את הזדמנות חייו להשפיע על התנהלות הכדורגל הישראלי שהגיע בתקופה האחרונה לשפל מדאיג (אתם מוזמנים לקרוא את התחקירים האחרונים של מוטי אקסמיט באתר Nfc). אנשים מסביבו מנסים לפגוע בתדמיתו, להציג אותו כאיש מתלהם ופזיז. כנראה שבאמת חוששים ממנו. משחק הכדורגל הוא "המשחק של העם", לא של אליטות, ולכן נראה לי שאבי לוזון הוא האדם הנכון שהגיע בזמן הנכון. הוא לא עסקן טיפוסי שירצה להשביע את רצון אדוניו במחשבה לעתיד, במקום לגעת במקומות הכואבים.
ומי יודע, אולי הוא אפילו ינהיג בחירות דמוקרטיות לתפקיד היו"ר, כפי שהמלצנו באותה וועדה, והיו"ר שיחליף אותו לא יצטרך להיות חבר של אף אחד כדי להיבחר לתפקיד.