כל המתחקה אחר הבסיס הרעיוני של תנועת הפתאח מוצא מיד כי מדובר באחים המוסלמים, מיסודם של אבו אל בנא וחג' אמין אל חוסייני. שניהם אנשי איסלאם מובהקים אשר העמידו את ההתנגדות לישוב ארץ ישראל בעם ישראל תחת המנדט הבריטי על בסיס איסלמי טהור. בשנת 1936 הפעיל חוסייני את האינתיפאדה הראשונה, במימון נאצי, בעיקר נגד הבריטים. בשנות השישים חל שינוי קוסמטי באידיאולוגיה של הפתאח בכל האמור לדת, וזאת כדי לקבל את המימון והטיפוח המובטח לארגונים מהפכניים קומוניסטיים מברית המועצות, עוד רודנות רצחנית.
בכל האמור בישראל וביהודים לא חל שום שינוי, שלילה מוחלטת של הקיום היהודי הריבוני בארץ ישראל. לצורך הבאת הישגים מוחשיים מוכן הפתאח לחתום הסכמים שקריים, ברוח האיסלאם המתיר למאמינים לשקר על-מנת להביס את האויב, ראה הסכמי אוסלו.
החמאס הינו ארגון מוסלמי טיפוסי, לא-קיצוני בשום אופן, המשית את יחסו לסביבה וליהודים על תשתית האיסלאם הווהאבי, שמרכזו במכה, ערב הסעודית. מכיוון שהחמאס צמח על-רקע הצלחת הפתח להשיג הישגים טריטוריאליים אין לו צורך עוד לשקר, ולכן עמדתו השוללת את קיום המדינה היהודית חשופה לעין כל.
התקשורת הישראלית נוטה לראות במלחמת האחים בעזה בין הפתח לחמאס מלחמה על אידיאולוגיה, שבה יש צד "מתון" חילוני וצד "קיצוני" דתי. בכך עושה התקשורת הקבלה למלחמה הרעיונית בישראל בין הצד ה"מתון" הפוסט-ציוני לצד ה"קיצוני" הציוני-לאומי. אין שחר להשוואה. מלחמת האחים בעזה היא מלחמת כנופיות פשוטה, מי ישלוט במיליארדים שהעולם הפתי/אנטישמי מזרים למאבק האיסלמו-נאצי ביהודים. הבשורה היוצאת מוועידת הפיסגה במכה נועדה למחוק את ההבדלים הבלתי נראים בין הכנופיות האיסלמו-נאציות כדי שיוכלו להתרכז בעיקר: מחיקת המדינה היהודית מן המפה, דבר שלאחר מלחמת תמוז 2006 נראה אפשרי לחלוטין, כמאמר מנהיג ה"מתונים", אבו-מאזן.
אבירי השלום בישראל שמיחלים לאיחוד חמאס-פתח כדי שיוכלו באמצעותו לסיים את ה"כיבוש" היהודי של יהודה ושומרון 'בלי בג"צ ובלי בצלם' יאלצו מהר מאוד להתמודד עם המציאות. חמאס ופתח חד הם. מבחינתם כל היהודים, ימין כשמאל, ציונים ופוסט-ציונים, מערב ומזרח לקו הירוק, דינם מוות או גירוש, והאחרון בלוד יכבה את האור, אם תישאר לו יד מתפקדת לצורך הכיבוי.
