כל אחד מאיתנו וודאי מודע לגודל ההוצאות הנדרשות להשקעה בציוד הלימודי בבית הספר, מדי שנה ושנה. מחברות, קלסרים וכלי כתיבה – עולים לא מעט; אליהם מצטרפים "האחים הגדולים" – ספרי הלימוד היקרים במיוחד. אז נכון, בחלק מהמקרים אפשרי למצוא פתרונות "יד שנייה", אך לא תמיד; הוצאות הספרים "מרעננות" את הרשימות מדי שנה, או מקסימום שנתיים – כך שבמרבית הפעמים להורים לא נותרת ברירה אלא לרכוש ספרי לימוד חדשים. האם יש פתרון חסכוני ויצירתי לסוגיה זו?
אולי חלקכם יתפלא לשמוע כי הפתרון קיים, בהחלט; למעשה הוא קיים בשוק שנים רבות – מדובר במחשב הנייד. מרבית תלמידי ישראל מתמודדים עם מחשבים על בסיס יומיומי, מכירים את רזיהם ויודעים לתפעל אותם, לפחות ברמה הבסיסית של מעבד תמלילים וגלישה באינטרנט. אם כבר בכיתה ג'-ד' יערוך בית הספר רכישה מרוכזת ויצייד את תלמידיו במחשב נייד בסיסי בתקציב הגיוני, יוכלו התלמידים להשתמש במחשב במהלך השיעורים – אפילו עד האוניברסיטה.
המחשב יחסוך לתלמידי ישראל את עלויות כלי הכתיבה, המחברות והקלסרים; הוא אפילו יקל עליהם לארגן את החומר בצורה מסודרת יותר. תלמידים יוכלו לשתף את החומרים והסיכומים ביניהם ביתר קלות; להגיש עבודות בצורה מסודרת ומהוקצעת למין כיתות היסודי – להתחיל להתמודד עם המודרנה בצורה שוויונית, ללא פערי מעמדות.
הצעד הבא יהיה העלאת ספרי לימוד וחומרים לימודיים לרשת. ספרים שלמים יקבלו תמלוגים ממשרד החינוך – ויועלו לרשת להנאתם של התלמידים; אלו יחסכו את רכישתם של הספרים היקרים ויוכלו לעיין בהם באינטרנט באמצעות המחשב. חסל סדר שוק ספרי "יד-שנייה", כמו גם החלפת רשימות הספרים עקב לחץ הוצאות הספרים. מהפכה דיגיטלית כזו יכולה להקל עד מאוד על כיסם של הורים רבים, שיסירו את דאגת הקניות ההיסטרית בתחילת כל שנת לימודים.
הופתעתי לגלות כי תוכנית כזו קיימת במערכת החינוך הישראלית זה מספר שנים, במסגרת "פיילוט", או יותר מדוייק: "הרצה". מדובר בתוכנית "כתו"ם" ("מחשב לכיתה, לתלמיד ולמורה"), המבקשת להצעיד את החינוך הישראלי אל העולם הדיגיטלי. בבסיסה, היא פחות מתרכזת בעניין צימצום הפערים בין המעמדות – ויותר בקידום ופיתוח החינוך הישראלי. הוגה הרעיון הוא פרופ' חיים הררי, פיזיקאי תיאורטיקן, יו"ר מכון דוידסון לחינוך מדעי, ממכון ויצמן למדע. הפרויקט מבקש לגלות דרכים לשילובים אופטימאליים של מחשבים ניידים בתהליכי למידה: סיוע בעיצוב סביבה לימודית גמישה, ביצירת סביבה המעוררת הנעה פנימית, יצירת הזדמנויות לתלמידים להעריך את עצמם במגוון דרכי הערכה, יצירת מצבי למידה פתוחים והזדמנויות למידה מחוץ לכותלי בית הספר.
הפרויקט מתקיים גם בבתי ספר במזכרת בתיה, ראש העין וכפר סבא, ומסתבר כי הכיתות שזכו להשתתף בו נחשבות לסוג של אליטה בבתי הספר. במסגרת הפרויקט הישראלי, אם תהיתם, הורי התלמידים משלמים בכל חודש 50 שקלים למשך שלוש שנים. בתקופה זו הם רוכשים למעשה את המחשב – מחיר מסובסד והגיוני בהשוואה להוצאות הגבוהות על ספרי לימוד וציוד לימודי.
אם כן, הפתרון לבעיה עימה מתמודדים התלמידים וההורים – קיים. לא זאת בלבד, הוא אף נוסה במהלך השנים האחרונות במסגרת פרויקט כתו"ם, בפיילוט שנערך בבתי ספר שונים ברחבי הארץ ובשכבות גיל שונות. החיסכון להורים, לתלמידים ולמערכת החינוך – ברור; אם כן מדוע רעיון נפלא שכזה לא יוצא מהכוח אל הפועל? למשרד החינוך הפתרונים.
אם שרת החינוך, הגברת יולי תמיר, מבקשת להשאיר חותם משמועתי על המערכת החינוכית בישראל, היא מוזמנת לקחת את מסקנות פרויקט כתו"ם ולממש אותו בצורה נרחבת יותר במערכת החינוך הישראלית. זה לא יהיה קל, היא תיאלץ להתמודד מול הוצאות הספרים שוודאי לא ישמחו לאבד בקלות את מקור פרנסתם העיקרי; אך בסופו של דבר היא תזכה לתודתם והערכתם של תלמידי ישראל והוריהם – וכמדי שנה בשנה הם יזכרו לה את הצעד שחסך להם מאות שקלים, והרבה כאב ראש.
