במוסף סוף השבוע האחרון של מעריב פורסמה כתבה המתארת מערכות טכנולוגיות המאפשרות תהליך מהיר ויעיל של קבלת החלטות בצבא היבשה. ניתנות בכתבה דוגמאות כמו ניהול הזעקת אמבולנסים במד"א, למשל. הכתבה גם מפרטת איך ניתן היה להגיע להחלטות טובות ונכונות בתהליך הזה במלחמת לבנון השניה (האחרונה?) אם היו משתמשים במערכות אלו.
טוב ויפה.
רק שכדי שטכנולוגיה תעבוד ותשיג את המטרות שהגדירו לה יוזמיה ומפתחיה, יש צורך שלמשתמשים יהיה רקע מתאים ובעיקר צרכים מתאימים. למשל: השימוש הנרחב במנועי החיפוש יכול לשרת רק אנשים המעוניינים לחפש מידע או נתונים. אנשים שחיפשו בעבר בספרים, בעתונים, בספריות ציבוריות משתמשים היום במנועי החיפוש. מי שלא מעוניין במידע ולא מחפש מידע לא יכול בכלל ליהנות מהטכנולוגיה המשוכללת הזו. דוגמא נוספת: השימוש בתוכנת ה-"EXCEL" הוותיקה והטובה לא משרת את מי שלא צריך לקבל החלטות, כי זוהי תוכנה המסייעת לקבלת החלטות. למה אני חותר?
לכך, שתהליכי קבלת החלטות המבוססים על נהלים שנקבעו מראש (כפי שמפורט בהסבר על הטכנולוגיות ההן) לא מתקיימים במקום שבו אין בכלל נהלים כאלה, או שהנהלים הם פרטיים, זמניים, לא מחייבים ולא אוניברסליים.
זה המצב בצבא היבשה, שאותו אמורה הטכנולוגיה הזו לשרת. הסיבה לכך היא שצבא זה מתפקד כ"אגד צבאות" המנסה להתחפש לצבא אחיד, ללא הצלחה יתרה. בצבא היבשה יש שלושה פיקודים מרחביים, פיקוד עורף אחד (מיותר לחלוטין, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר), עוד כמה זרועות ומז"י שאיננו זרוע אלא "כאילו זרוע". כל אחד מהפיקודים ומהזרועות הללו מנוהל באופן עצמאי על-ידי אלוף משלו, שאיננו כפוף לשום אלוף אחר, אלא ישירות לרמטכ"ל, שהוא אומנם "מפקד צבא היבשה" אבל רק על הנייר. אין לו בכלל מטה שיקבע נוהלים וימסד תהליכים (המטה הכללי איננו "מטה צבא היבשה" אלא מטה כללי של כל הצבא, כשמו כן הוא).
זהו מצב לא נורמלי שנמשך שנים רבות והוא מקור ושורש הרע לכל החוליים של צבא היבשה הזה. לא רק במלחמת לבנון השניה אלא בכל המלחמות הקודמות, באינתיפאדות למיניהן ובאירועי הבט"ש - לא הייתה אחידות בתפקוד, לא היו תהליכי הפקת לקחים נכונים, לא היו תהליכי קבלת החלטות נכונים. למזלנו לפעמים זה נגמר בטוב כי החיילים הפשוטים והמפקדים הזוטרים הצילו את המצב, לפעמים זה נגמר רע ובמלחמה האחרונה זה הוצג במלוא מערומיו.
התהליך הנכון יהיה להקים את זרוע היבשה (בדומה לזרועות האוויר והים) שבראשה יעמוד אלוף (מפקד מז"י, למשל, שיהיה באמת מפקד זרוע ולא רק מנהל ארגוני) עם מטה צבא היבשה, לבטל את הפיקודים והזרועות האחרים שאין ביניהם שום כפיפות ארגונית (אפשר להסתדר מצוין עם אוגדות מרחביות ולוחמות ועם חטיבות ארגוניות המנוהלות על-ידי תתי אלופים, ככה גם ייחסך כסף רב בעלויות האלופים ולשכותיהם), ואז לקבוע נהלים ולמסד תהליכים נכונים של בניה והפעלת הכוח, של הפקת לקחים ויישומם, של קבלת החלטות באופן ענייני וגם להשתמש לתפארת ישראל בכל הטכנולוגיות היפות והמשוכללות שנועדו לסייע בכך.
בדומה לכך ובלי קשר (ואולי כן?) לצה"ל, יש גם לבצע שינוי מבני בשיטת הממשל במדינת ישראל. צריך לבטל את המשטר הקואליציוני המאפשר לרסיסי מפלגות קיקיוניות להשפיע על חיינו הרבה מעל ומעבר לחיוניותם ולצורך האמיתי בהם והטומן בחובו את מרבית יסודות השחיתות הפורחים אצלנו היום תחת כל עץ רענן. הגיע הזמן למסד שיטת ממשל המאפשרת שלטון יציב המסוגל גם לתכנן ולבצע לטווח ארוך ולהביא כתוצאה מכך לתהליכי קבלת החלטות נכונים יותר באופן שישפר לאין ערוך את הניהול והביצוע של כל המערכות אצלנו.