קיימות מספר שיטות מקובלות לזירוז לידה ואני רוצה להתמקד כאן באחת מהן, אך לפני שאגיע אל זו "המיוחדת", אציג בקצרה את השיטות האחרות ואת הסיבות העיקריות לצורך בזירוז.
מתי מזרזים לידה?
כאשר מתקיים אחד משני אלה:
1. סימני לידה החלו להופיע, אך היא אינה מתקדמת כצפוי ויש צורך להאיצה.
2. סימני לידה טרם הופיעו כלל, אך יש צורך רפואי להתחיל אותה (למשל בהריון שכבר השלים שבוע 41, מצבים של רעלת הריון, סכרת הריון, בעיה בהתפתחות העובר עצמו, או כאשר התרחשה ירידת מים שאינה מתפתחת ללידה).
שיטות רפואיות, לזירוז לידה המבוצעות על-ידי הצוות הרפואי:
סטריפינג - פעולה מכנית-טכנית שעליה עוד ארחיב בהמשך.
פקיעת קרומי מי השפיר - פעולה לקידום הלידה הנעשית כאשר היולדת כבר מאושפזת בחדר לידה, ונמצאת במעקב והשגחה על-ידי המוניטור. מי השפיר עצמם מכילים חומרים המזרזים את הלידה. הפעולה היא טכנית ופשוטה ואינה מכאיבה לא לאם ולא לתינוק.
בלון – שיטת זירוז מכנית, שבה מחדירים קטטר (צינורית) לצוואר הרחם, מנפחים באמצעות מים ויוצרים בועות הלוחצות מתוך הצוואר כלפי חוץ. הלחץ עצמו גורם הן לפתיחת והרחבת הצוואר והן לשחרור הורמונים (פרוסטגלנדינים) הגורמים ליצירת צירים.
פיטוצין – חומר כימי, הדומה בהרכבו לחומר הטבעי (אוקסיטוצין) המופרש בגוף וגורם לצירים. הפיטוצין יעיל, כאשר כבר החלו סימני לידה כלשהם וניתן לזרז אותם. חומר זה ניתן דרך מכשיר סופר טיפות, מה שמאפשר בקרה מדויקת של מינון החומר ושל התפתחות צירים רצויה, אך גם מחייב השגחה וחיבור למוניטור.
שיטות טבעיות לזירוז לידה, המבוצעות על-ידי בני הזוג ו/או בעזרת תומכות לידה (דולות):
מאד קשה "ליצור" התחלת לידה, אך אם הופיעו סימנים מקדימים, ניתן להגבירם למשל על-ידי הליכה (לא מאומצת מדי), שהייה באמבטיה פושרת, נשיקות ארוטיות או אפילו יחסי מין (אם אפשר ומתאים) שמפרישים את אותו הורמון שגורם גם ללידה (אוקסיטוצין). ניתן גם להיעזר בשיטות אלטרנטיביות שונות כגון: דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה ועוד, כאשר לחיצות בנקודות מסוימות בגוף מסייעות לזירוז הלידה.
אבל אני רציתי לדבר על סטריפינג (Stripping).
זוהי פעולה הנעשית במהלך בדיקה וגינאלית על-ידי גניקולוג, בניסיון לזרז את הלידה. הרופא מפריד באמצעות אצבעותיו, בין קרומי מי השפיר מדופן הרחם, מה שגורם לשחרור הורמונים (פרוסטגלנדינים) הגורמים להתכווצויות הרחם ולתחילת הלידה.
הפעולה עצמה קצרה (בד"כ פחות מדקה), אך איננה נעימה ועלולה להכאיב, יתכן אף כי ייווצר דימום קל בעקבותיה. במהלך השעות ועד ליממה שאחריה, מתחילים להתפתח הצירים, כשברוב המקרים יכולה האישה לשהות בינתיים בביתה.
אני מוצאת לנכון להרחיב דווקא בפעולה ספציפית זו, משום שחלק ניכר של היולדות, לא מודעות כלל לקיום סוג כזה של זירוז לידה. גם רוב אלה שכן מודעות לאפשרות, אינן יודעות כי זו איננה פעולה רפואית הכרחית וכי זכותן הבסיסית היא להביע הסכמה או אי הסכמה לביצועה.
במהלך המפגשים הרבים שאני מקיימת עם נשים לאחר לידה, נתקלתי בלא מעט תגובות מתרעמות על כך שלא סיפרו להן מראש על הפעולה שנעשתה בגופן ועל מהותה. נשים אלו חוו זעם וזעזוע ויותר מפעם אף שמעתי את הביטוי "אונס", כמתאר את התחושה שליוותה אותן לאחר מעשה.
סוגיית "זכויות היולדת" חשובה בעיני מאד ואני מאמינה בכך שלכל מטופל, ובכלל זה כמובן לכל הנשים, קיימת זכות יסודית ובסיסית לדעת ולהסכים למה שעומד לקרות עם ובתוך גופו. מעבר לכך אני סבורה שעצם הידיעה גם היא חלק מהטיפול עצמו, שכן כאשר מופעלת בגוף היולדת מניפולציה כלשהי שהיא מודעת ומסכימה לה, סיכויי ההצלחה שלה יכולים לעלות ולסייע בהגעה לתוצאה הרצויה.
שומה עם כן על מטפלים: רופאים, מיילדות ואחיות, ליידע את המטופל בכל טיפול שהוא עומד לקבל, לפני ביצועו. עליהם להבין כי הגוף שייך למטופל, שמסוגל להבין הסברים כשהם מובאים בשפה ברורה שאינה רפואית ומתנשאת ושחובתם לקבל את רשותו והסכמתו לביצוע פעולות מסוימות, שאינן דחופות או מצילות חיים.
על הצוות הרפואי בחדר לידה לזכור בכל פעם מחדש וכלפי כל אישה מחדש, את זכויות היולדת ולהעניק לה אותן ברוחב לב. כדאי ליולדת להכיר ולשמור על זכויותיה, לשאול שאלות ולקבל תשובות, להסכים או לא להסכים לפעולות התערבותיות שאינן דחופות ולקדם ככל שניתן את האפשרות לזכות בחוויית לידה טובה לה ולבן זוגה.
שיהיה לכם בהצלחה ובכל מקרה כדאי לזכור – שאם אין סיבה מיוחדת למהר, כדאי ללכת בקצב של הטבע...
