ארגון שבוודאי לא שמעתם עליו, המכונה "מי מרוויח מהכיבוש", שם לעצמו מטרה למצוא את כל הגורמים הישראלים שמרוויחים כלכלית מהזוועה המתמשכת בשטחים. הרשימה, כפי שאתם יכולים לשער, לא קצרה, וכעת יוכלו פעילי הארגון להוסיף לרשימה המתארכת, אחר כבוד, גם את כל יוצרי "המסודרים". במקרה שלהם, זה דווקא טוב.
אחרי שהעונה הזו דחפה לנו לגרון את חלומו הרטוב של כל גבר לבן ומצליח (בחורה צעירה שנכרכת אחרי דב'לה גליקמן המקשיש), הגיעה השעה לחלומו השחור של כל מלייאן. זה התחיל הכי נורא, ולאט-לאט התגבר: קודם פריצה לבית, ואז התגלית שלשכנים המעפנים היו יותר מסכי פלזמה בבית, אחריה גניבת האוטו האורגינלי מהסרט סטארסקי והאץ', ואחרי כל אלה - היקלעות למטח יריות בכפר ת'ולת' שליד קלקיליה, בעקבות ניסיון נואש להחזיר את האוטו האהוב הביתה באופן עצמאי. לקינוח, מצליחים תומר וברלד להציל את חייהם כשהם פורצים לביתה של משפחה מקומית, חסרת כל אך מכניסת אורחים, להלן - משפחת זביידי.
"מסודרים" היא סדרה על אנשים שהגשימו את הפנטזיה של כולנו והרוויחו כסף, המון המון כסף. הפרק שבו הם מגיעים למקום שאין בו פורנו ואין בו מיילים, או אפילו מערכת סראונד לשמוע בה דיסקים של שלומי סרנגה, איפשרה לכותבים לנפץ אותם על סלעי המציאות המוצקה של אלה שחיים לידנו, שבה אורז הוא גם תוספת, גם מנה עיקרית וגם כל מה שיש. עקיצות לשב"כ מימין ("אם עוקרים פה שיניים, שיהיו עיתונים" היא הצעה לשיפור חדר ההמתנה של השב"כ), ביקורת מדינית משמאל ("עאלק אופציה דיפלומטית. 50 שנה הם הולכים עם הראש בקיר, פתאום נהיו לי דיפלומטים" - תומר, כשד' מהשב"כ מסרב להכניס את 669 לשטחים כדי לחלץ את האוטו), ובעיקר, הרבה שמאל.
איך זה נגמר? כמו בחיים: יש תקווה, אבל בסוף מצליחים להתגבר עליה. ברגע האחרון תומר מחליט שלא לגמול במיליוני שקלים למשפחה שאירחה אותו, ובכך גודע באיבו את הסיכוי להקמת "טאפא-ס-לאח", המיזם שאמור היה להרים את משפחת זביידי מהקרשים. הקורבט האדומה, השווה והסנטימנטלית שלו, שעבורה שמר את הכסף, נורית על-ידי חיילי גולני במחסום. הם מפסידים, הוא מפסיד, אבל אנחנו, כמה שהרווחנו. גם דגדוג מרגש בלב וגם חזרה כואבת לציניות שאנחנו לוקחים בה חלק מדי יום ואפילו לא מרגישים צורך להתנצל, הכול במחיר אחד - מחיר הצפייה באלפי פרסומות לאג"ח. בסצנת הסיום הגאונית נראה ארז, מרוח על הספה, צופה בחדשות על המכונית החשודה שנורתה על-ידי חיילי צה"ל במחסום, וממלמל: "יואו, זה נורא". ברגע הזה כבר ברור: מדובר בלא פחות ממופת טלוויזיוני, ואני לא נוהגת להשתמש בביטוי הזה לגבי פרקים שבהם מאור כהן נותר לבוש.
הבעיה בעונה הנוכחית של "מסודרים" נמשכת: כל קשר בין הפרקים מקרי לחלוטין, כך שאין לצופה הממוצע, זה שמנסה בשעות הפנאי להרוויח בעצמו כמה מזומנים, שום סיבה טובה לעקוב באדיקות אחרי הסדרה. אבל אחרי פרק מושלם כזה - איך לא תראו את זה שאחריו? ובמילים אחרות, לא צריך זיקוקים, מסוקים ולהקת חקייני זוהר ארגוב כדי להביא אותה בפרק מהפנט. מספיק להישיר למצלמה מבט עם משהו עצוב בעיניים, ולומר: יש לנו מה להגיד, ואנחנו לא מתביישים לצאת גדעון לוי.