פרשת ח"כ אסתר טרטמן, שבעיתונות הרוסית זכתה לכינוי "מגילת אסתיקה" של השנה, מן הסתם תהדהד עוד זמן רב בפוליטיקה הישראלית.
לשבחו של השר אביגדור ליברמן יאמר, שגילה כושר מנהיגות יוצא דופן. לא רק על כושר תפיסתו את עומק הבעיה במהירות - שסיפור התארים המביך הפיל את מפלגתו, גם לא רק משום הטקטיקה הנבונה בה ניווט את הפרשה מראשיתה בין הטיפות, כאשר מחד חיבק את המושמצת ממפלגתו, ומאידך הכתיר יורש ומועמד אחר - אלא גודל מנהיגותו נמדד בכך, שגם בשעה כה קשה, עמד לצידה של חברתו לסיעה, ולא עזב אותה לבד מול הגל העצום שעמד מולה, גם כאשר נשך שפתיים בעמידה לצידה, כדוגמת הראיון המתוקשר בשידור חי שגרם לו לא מעט מבוכה.
בכך נבחנת גדלותו של מנהיג - לעמוד לצדו של חבר לא רק בעתות הצלחה, כי אם ובמיוחד בשעת משבר, גם אם המעמד הוא קשה ונוגד את ה"אגו" האנושי האינסטיקטיבי, דבר שלא נראה הרבה בנוף חיינו ומעט אם בכלל, שלא במחוזות הפוליטיקה. לקח חשוב לכל "מנהיג" בהווה או בפוטנציאל.
ומאידך, "מפלגת היחיד" של אביגדור ליברמן - האיש החזק, נסדקה. בכך שמפלגה שהיתה "נראית" כמלוכדת, הנשמעת למנהיגה, נשמעות ממנה קולות של "עצמאות" והשמצות הדדיות בין היו"ר לבין ח"כ מוערך, אך ממורמר.
מה שמלמד, כי למפלגה שבבסיסה מושתתת על איש יחיד, אין לה קיום ויציבות לאורך ימים במערכת הפוליטית הישראלית. כי מעצם הווייתה לידתה בחטא - כאשר אין זכות ביטוי באופן עצמאי. הלקח, לדיקטטורה (בלבוש דמוקרטי) מעין זו אין לה תקומה לאורך ימים. לקח זה לא נלמד מהעבר, כאשר ראינו מפלגות כאלה שפתחו בסערה וסיימו את דרכן בקול תרועה דקה. ראה ערך מפלגות "ד"ש" מאז ימי מפא"י ולאחרונה "שינוי" בראשותו של טומי לפיד, לתשומת לבם של הבאים בתור. (להבדיל ובשונה ממפלגות שבראשם עומדים מנהיגים רוחניים וגדולי הדור שעל פיהם יישק דבר, וכדברי חז"ל: "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל").
גם על התקשורת הישראלית להפיק לקחים מפרשה זו ודומותיה. בכך, ששגתה בסדר עדיפויותיה. ניפחה את הפרשה והציבה אותה ללא כל פרופורציה בעדיפות העליונה ובראש המהדורות ועמודי החדשות. דברי נכונים, גם, או אולי רק משום שבמעשיה חטאה לעצם תפקידה - העמידה ככלב השמירה כנגד השחיתות הגואה ולשמירה על הטוהר והמוסר כמדינה מתוקנת. כאשר במקום להתמקד בשחיתות הגואה בצמרת השלטון, הקשר האסור בין ההון לשלטון, מצב העוני, הבזבזנות הנוראה בצה"ל ובעוד מוקדים חשובים שיכלו להציל מאות ואולי יותר משפחות מדי שנה... - נהגה בפרשה זו, כאילו כל תחלואינו היא הגב' טרטמן, כאשר דליים של דיו נשפכו על פרשה מביכה זו. נקודה למחשבה.
כל הלקחים הללו מצטברים לחלל המנהיגות העצום שנוצר, מה שגורם בצדק לגעגועים של ממש למנהיגים מן הזן האחר שהיו לנו בעבר, מנהיגים שלפני כל דבר אחר, גדלותם נמדדה בעצם אישיותם - כבני אדם! הנה לפני כשבועיים צייננו 15 שנים מפטירתו של מנחם בגין המנוח, לפני כמה ימים צוינה 85 שנים להולדתו של יצחק רבין ז"ל, בתקשורת צוינו ציוני דרך מיוחדים בחייהם ובקסמם האישי, אך, המיוחד בהם נשאר צניעותם ואישיותם יוצאת הדופן. כך הפכו מילות השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא...", להמנון הלאומי המתנגן ללא הפסקה בלב העם. יש לשנות סדרי עדיפויות, לחשיבה מחודשת, לשינוי מהותי בחיינו אנו.