להלן מה שנכתב באתר הרשמי של מבקר המדינה בנושא "מועד הביקורת": "ביקורת המדינה היא בדרך כלל ביקורת שלאחר מעשה. אולם, בשנים האחרונות יש שמבקרי המדינה בישראל מטפלים בנושאים שיש בהם עניין ציבורי, סמוך ככל האפשר למועד ההתרחשות 'כלומר בקורת בזמן אמת'.
בנסיבות חריגות, כאשר במהלך הביקורת מתברר שתוצאת פעולה מסוימת של גוף מבוקר עלולות לגרום נזק בלתי הפיך או נזק חמור במיוחד, אומר מבקר המדינה את דברו במהלך התרחשות הדברים כדי למנוע את הנזק".
המבקר מיכאל לינדנשטראוס היה מועל בתפקידו ופוגע חלילה בבטחון המדינה, אילו היה דוחה את פרסום טיוטת הדוח שלו, עד שראש הממשלה אהוד אולמרט היה מואיל בטובו להשיב על הממצאים החמורים של תפקוד העורף במהלך מלחמת לבנון השנייה, כשקרוב למיליון מאזרחי המדינה הפכו לפליטים בארצם מאימת הקטיושות.
בימים שבהם איום הטילים לא הוסר, והחיזבאללה הצטייד והתחמש מחדש ובטילים משוכללים יותר מבעבר, על כל המופקדים על ההגנה האזרחית ליישם במהירות הגדולה ביותר את לקחי מחדליהם, כדי להתכונן כראוי למלחמה הבאה המאיימת עלינו. לפיכך, כל יום נוסף בו נדחה פרסומם, ולו טיוטא חלקית שלהם, מסכן את בטחונם של מיליוני אזרחים. וחלילה לנו אם נזדקק שוב לעזרתו של גאידמק.
זאת ועוד, על-פי חוק הביקורת: "על ראש הממשלה להעיר את הערותיו לדוח השנתי של המבקר בתוך עשרה שבועות מהיום שקבל את הדוח". במקרה הנדון, שאינו דוח שנתי שגרתי אלא כזה שהוזמן על-ידי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, העוסק בדיני נפשות של מיליונים, על-פי דבריו של ח"כ זבולון אורלב יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ניתנה לראש הממשלה הזדמנות של יותר מארבעה חודשים להשיב לממצאי המבקר אך הוא בחר בתירוצים שונים לדחות את מתן תגובותיו.
כתבלבי ופרשני החצר מאשימים את המבקר שהוא חולה פרסום. נראה שלא קראו את הנאמר בנושא זה באתר הרשמי של מבקר המדינה: "מבקר המדינה רואה בתקשורת גורם חיוני להבאת ממצאיו והמלצותיו לידיעת הציבור הרחב. הפרסום משמש אמצעי הרתעה מפני סטיות מכללי מינהל תקין ומדרבן את הגופים המבוקרים לתקן את הליקויים".
כל אזרח שעתיד המדינה ובטחונה יקרים לו, חייב לעודד ולשבח את המבקר הממלא את תפקידו באמונה וללא משוא פנים, להבדיל מקודמיו שהדוחות שלהם נשכחו יום אחד לאחר פרסומם, והם מוטלים כאבן שאין לה הופכין מכוסים בקורי עכביש.
מאבקו האישי המכוער של אהוד אולמרט במבקר, העושה את מלאכתו באמונה, הוא ניסיון נפשע להרוג את השליח שהוא השליח האישי של כל אחד מאיתנו, הפועל ללא ליאות בשני מישורים עיקריים: למנוע את מחדלי המלחמה הבאה, ולהדביר את השחיתות שבצמרת.
באשר לביקורת המגוחכת שהמניע העיקרי של המבקר הוא מניע פוליטי, כידוע מיכה לינדנשטראוס הוא שופט (בדימ.), שאינו נמנה עם מנהיגי מפלגת הגמלאים ולכן יש להניח שהוא חף מאמביציה פוליטית והמניע העיקרי שלו הוא טובת המדינה.