הצעת חוק חדשה של חברי הכנסת ניצן הורוביץ ושלמה מולה, מציעה להגדיר 'יהודי' לפי מבחן אזרחי ולא הלכתי. לפי הצעת החוק "בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ח-1965, בסעיף, 3א, במקום הסיפה החל במילים כמשמעותו יבוא: 'מי שלפחות אחד מהוריו יהודי או שנתגייר בהליך דתי או שהצטרף לעם היהודי בהליך לא דתי וקשר גורלו עם העם היהודי והוא אינו בן דת אחרת".
הצעת החוק מבקשת לסגור מעגל שנפתח בשנת 1970. בשנת 1968 עתר אב יהודי אשר היה נשוי ללא יהודיה, לבג"צ, במטרה לרשום את חמשת ילדיו כיהודים. בג"צ, בהרכב של תשעה שופטים, פסק ברוב של חמישה כנגד ארבעה שופטים (
בג"צ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2), ניתן ב - 23.1.70 ) כי הוא יכול לעשות כן היות והמבחן ל'מיהו יהודי' הינו אזרחי ולא דתי. יומיים לאחר מכן תוקן חוק השבות כך ש"יהודי הוא מי שאמו יהודיה ואינו בן דת אחרת". המבחן ההלכתי עוגן בחוק. בפרק הזמן בין היומיים שבין הינתן הבג"צ לבין חקיקת החוק הספיק שליט לרשום שניים מילדיו כיהודים על-פי פסיקת בג"צ, אולם הילד השלישי נרשם כבר כ'לא יהודי' עקב תיקון החוק המזורז. הצעת החוק גם מקנה מעמד לזרמים שאינם אורתודוכסים, כמו גם לרגש השתייכות אל העם היהודי, שאינו מעוגן במיסוד דתי או בייחוס משפחתי.
עם זאת, הצעת החוק של ניצן הורוביץ אינה סוגרת מעגל אחר. בשנת 1962 עתר ניצול שואה (
ע"א 72/62 אוסוולד רופאיזן נ' שר-הפנים . פ"ד טז(4), 2428), אשר התחזה בתקופת המלחמה לנוצרי, ניצל אך עד מהרה נתגלתה זהותו, הוא נתפס ושוב ברח - ובשלב מאוחר יותר כשהסתתר במנזר המיר את דתו לנצרות, לקבל תעודת זהות ישראלית שברובריקת הלאום שלה יכתב יהודי. הוא גרס כי הוא בן הלאום היהודי ובן הדת הנוצרית. לאור ההגדרה ב
חוק השבות, התש"י - 1950 ולפיה "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת", נדחתה בקשו של רופאיזן, חרף דעת המיעוט של השופט חיים כהן ולפיה כל מי שחש עצמו קשור בגורלו של העם היהודי - זכאי להימנות עליו.
