פרסומות הן לא תמיד מה שהן נראות. פעם בשבועיים נעשה כאן קריאה מודרכת במוצרים החדשים שנכנסו לחיינו ובדרכים נוטפות הזימה והטמטום בהן מנסים לשכנע אותנו לשלוף את הארנק. וכמובן, לא נשכח גם לפרגן למי שצריך. והשבוע: למה אבא חופף עם השמפו של אמא ואיך השוביניזם מנצח את השכל הישר? אמת בפרסום - מדור חדש.
לפחות אין לו מינכהאוזן
המוצר: שמפו "פינוק".
הטקסט: אימא יצאה מהבית, אבא חופף את שער חזהו בשמפו של אימא, מצמיד את תינוקו לשיער החזה החפוף, וכך מצליח להרדים את הפעוט, ששוגה לחשוב שהוא מנמנם בחיקה של אימא.
הסאב-טקסט: מסתבר שהתינוקות של היום נולדים עד כדי כך סקסיסטיים שהם מסוגלים להירדם רק עם ריח השמפו של אימא. חוק טבע משונה זה הוא שעומד מאחורי הפרסומת החדשה של "פינוק", שבה הגבר האבירי, שמחליט לעשות טובה לאשתו ולהרדים את התינוק שלו בכוחות עצמו כשהיא בעבודה, נאלץ להתמודד עם העובדה שהתינוק אינו מורגל בריח שלו. מסקנה מספר אחת: הגבר האבירי עושה טובות מסוג זה לעיתים מאוד רחוקות. מסקנה מספר שתיים: אין מנוס - על הגבר האבירי לחפוף את שיער חזהו בשמפו של אשתו, כדי שהריח ישבש על התינוק את דעתו, והלה יסכים להירדם בחיק אביו. אופציה אחרת, כזו שתרגיל את התינוק לריח של אבא שלו, כנראה לא נשמעה הגיונית לאף אחד מהקופירייטרים המעורבים בעניין.
עכשיו. מראש, ההנחה שלאימא יש שמפו של אמהות, שמורכב משיקוי חמציצים, פרפרים ויסמינים, בעוד שאבא משתמש על בסיס קבוע בשמפו שנגרס עבורו במיוחד משאריות חלקי חילוף של אלפא רומיאו, מריחה מאנכרוניזם עבש. ימי שמפו היוניסקס, תודה לאל, כאן כבר מזמן, יחד עם כל שאר הדברים שכבר הבנו שלנשים וגברים יש זכות שווה להשתמש בהם.
ומעבר לזה, עד שירשו לנו להפגין שיעור רגליים מפואר בפומבי מבלי לחטוף קיתונות של קללות יצירתיות, אני מסרבת בזאת לכל מפגן של שיער חזה גברי על המסך. אני יודעת, שעווה זה כואב. אבל אם אנחנו כבר משתמשים באותו שמפו, נלך גם לאותה קוסמטיקאית.
את לבד? אתה לבד? למה שלא תשלמו לנו יחד?
המוצר: פסטיבל גולדסטאר.
הטקסט: הסצנה מהפרסומות הקודמות של גולדסטאר ("אני לבד!!"), המתרחשת בפאב שכונתי, חוזרת על עצמה. אלא שהקריין ברקע, במקום להגיד תודה שהוא גבר ולסגור עניין, שואל משהו כמו: "את לבד? אתה לבד? אז למה שלא תלכו יחד ל... (מקום הזה שבו נמכור לכם הרבה דברים בהרבה כסף)?".
הסאב-טקסט: את הסיבוב הקודם כולנו זוכרות: נשים הן בלונדיניות ויבבניות ("אני לבד!"), תלותיות, לא מבינות בכדורגל, חרא של שוערות והכי גרוע, לא שותות גולדסטאר.
אלא מה? שעכשיו ביקשו בגולדסטאר לפרסם איזה אירוע, פסטיבל בירה או משהו בסגנון, אני לא מבינה בזה, כמובן. מכל מקום, הסלוגן מזמין את בני שני המינים (כי יש רק שני מינים, ושניהם סטרייטים כמובן, בכל זאת ערוץ 2) להתגבר על ההבדלים התהומיים ביניהם, לאחוז יד ביד ולשלוח את היד הנותרת לארנק. במילים אחרות: אם יש סיכוי שהדבר יגדיל את פלח האוכלוסיה הצרכנית הפוטנציאלית, אבא ילבש גם את החוטיני של אימא, ואימא תשתה גם בושמילס. ותתקע גרעפס.
לעזאזל ההבדלים המגדריים: אנחנו שוביניסטיים, אבל רוצים למכור את המצרכים שלנו גם לנערה הרכה וגם לגב-גבר שסיים ללעוס את מנת הקרבורטור היומית שלו. אמוק הצריכה מנצח כל אידיאולוגיה סקסיסטית, אפילו אם זה אומר שנשים, רחמנא ליצלן, ישתו גולדסטאר, ושיער החזה של גברים ידיף מלבנדר.
פרס הדיבוב המושלם הולך ל...
גאון שמדובב את הכלב לאקי בפרסומת החדשה למפעל הפיס, ומצליח להוציא מהקמפיין המשונה הזה את המיטב. הומור הוא לא האסוציאציה הראשונה ל"לה לה לה" במבטא צרפתי, אבל איכשהו, זה עובד.
