בהיעדר כל יוזמת שלום רצינית מצידה של ממשלת ישראל, לוקח הצד השני, בחסות סעודיה, את היוזמה וביתר שאת.
יוזמה זאת נראית יותר כניסיון לפתור את בעיותיהם הפנימיות, על חשבבונו. אין ביוזמה זאת שום דבר חדש, אבל יש בו את יצירת האשלייה שהם חפצי שלום ואילו אנו סרבני השלום. כאילו שלא חתמנו על הסכמי שלום, לא החזרנו שטחים, לא הקרבנו קורבנות ולא שילמנו בדמים עבור עצמאותנו.
אולם אין לנו להלין אלא על עצמנו, מנהיגנו ודרך התנהלותם או אי התנהלותם.
חלקה הראשון של יוזמת השלום מטפל בעזה, ולהלן עקרונותיה:
1) החזרת השטח הכבוש של רפיח (הצד המצרי) לידי הפלשתינים;
2) סגירת אירגון אונר"א והעברת תקציבו לשיקום ושיפור אמיתי באיכות חיי הפליטים ברצועה;
3) הגדרת עזה כעיר מדינה, אוטנומית (ע"ע סינגפור) עם כל הסממנים של מדינה (שדה תעופה, נמל ימי, דרכון, דגל, מטבע וכו');
4) השקעה בינלאומית בבניית תשתיות (ללא העברת כספים לרשות), בנייה רוויה למגורים (ע"ע סינגפור) תעשיה קלה, חקלאות מודרנית (בסיוע ישראל...) וחינוך;
5) שיקום, פיצוי ואיזרוח הפליטים הפלשתינים החיים במחנות פליטים בתחומי ירדן, מצרים לבנון, סוריה וכו', בסיוע האיחוד האירופאי והמעצמות;
חלקה השני של יוזמת השלום מטפל בגדה המערבית ולהלן העקרונותיה:
1) ב-50% מהגדה המערבית תקום קונפדרציה ירדנית-פלשתינית
2) התוכנית תכלול חילופי שטחים ואוכלוסיות (ללא טרנספר) ותגובה במענקים כספיים על-ידי האיחוד האירופאי והמעצמות לחיזוק מצבה הכלכלי של ירדן;
3) הגדה המערבית תזכה למעמד של מחוז עצמאי (ע"ע מחוז הבסקים בספרד) בכפיפות לשלטון הירדני;
4) השכונות המזרחיות בירושלים (ללא הר-הבית) ותושביהם המוסלמים יהיו בתחומי המחוז העצמאי;
5) יוקם גבול יבשתי ומעברי גבול בין ישראל למחוז העצמאי (מעבר יחייב דרכון וויזה).
קווים מנחים לכל הסכם:
1) ירושלים המערבית כולל הר-הבית תישאר בידי מדינת ישראל כבירתה הנצחית;
2) לא יהיה כל מעבר יבשתי על על שטחה של מדינת ישראל עזה למחוז העצמאי.
3) ביטול זכות השיבה.
כל עיקרון שהוצג לעיל כבר הוצג בעבר ואינו חדש. אולם דבר חשוב שאנו יכולים ללמוד מהצד השני הוא שמירה קבועה על עקרונות, קויים אדומים ואמירתם הקבועה שהזמן לטובתם.
אמירה ברורה שלנו, מה אנחנו מוכנים לתת ועל מה לא נוותר לעולם, הצגת היוזמה מעל כל במה ובכל שפה, ולא בהחבא (בתוככי מוחותיהם של ראשי ממשלתנו), ויותר מכל הצגת חזית אחידה, תחזק את מעמדנו קודם כל בעיניי עצמנו, ואחר-כך בעיניי העולם.
