גרועה מכל החלטתו של בית המשפט, כי אין בעבירה קלון. קלון, על-פי פירושו המילולי, ועל-פי הבנתו על-ידי הציבור הוא: ביזיון, חרפה, בושה - ואין ביזיון גדול ממה שעשה רמון, אין חרפה קשה יותר ואין בושה חמורה יותר (למעט אולי המעשים בהם חשוד הנשיא). אז מהיכן הקריץ בית המשפט את ה"עבירה ללא קלון"?
ובכן, הובא בפני בית המשפט מקרה, היו ראיות לכאורה להטרדה מינית, בית המשפט האמין לראיות, והרשיע את מר רמון, וכשהגיע שלב גזר הדין ובהיות רמון נבחר ציבור, הרי שאם היה בית המשפט מחליט כי יש קלון במעשיו, הוא היה נאלץ להחליף מקצוע, ואז בית המשפט החליט שהיום הוא לילה, רק על-מנת שחומרת העונש לא תעלה על הנדרש, בעוד שרמת החומרה של העבירה, ומידת האמון של בית המשפט בעדות הנפגעת היו גבוהות ביותר.
האם טעו השופטים? לא ולא, כי על-מנת לשמור על רמת הענישה בפרופורציה למעשה, אני מרשה להם להחליט כאלה החלטות.
אז איפה הטעות?
הטעות היא רבותי בעצם העמדתו של רמון לדין פלילי.
מי שהעמיד את רמון לדין פלילי (היועץ המשפטי לממשלה), סלל מראש את דרכו חזרה לפוליטיקה, ואולי אף לכסא רם יותר משהיה לו.
המבחן הפשוט, גם במקרה זה, הוא מבחן בוזגלו, או פינקלמן, או עאבד, האם הם היו עומדים לדין פלילי בכזה מקרה? ותשובתי ברמה הקרובה לוודאות שלא.
אז מה נעשה עם שרים שלשונותיהם ארוכות והם לא תמיד יודעים לאן לדחוף אותן (על אף שיש כר נרחב ללשונות ארוכים בפוליטיקה של ציון)?
לשם כך יש לנו חוק שירות מדינה, תקנון שירות מדינה ונציבות שירות מדינה. כל הכלים הריקים האלה, נועדו להגן עלינו מפני עובדי ציבור חסרי מצפן ומצפון, ארוכי לשון וקצרי ראות.
הדין המשמעתי הוא זול יותר, יעיל יותר, וענישתו, במקרים כאלה, יכולה להיות קשה שבעתיים מהדין הפלילי. במסגרת הדין המשמעתי, ניתן להשעות כאלה "עבריינים" מתפקידם, לתקופה קצובה, ניתן לקנוס אותם בקנסות גבוהים, ניתן לשלוח אותם לשיעורים של לימוד מחדש של תורת ההתנהגות בקרב בני אדם (ואם כל אלה לא מכוסים עדיין בחוק, ניתן להרחיב את החוק ולכלול סנקציות אלה ואחרות).
ומה יצא לנו מהעמדתו של רמון לדין? בפועל הרושם הציבורי הוא שבית המשפט אומנם אישר את טענות המתלוננת, אך לא הטיל כל עונש ממשי על רמון, אפילו תקופת הנדודים שלו מחוץ למשרד היתה מיותרת, כי החלטת בית המשפט מאפשרת לו לחזור בכל רגע.
אז הפעלנו את החוק הפלילי, ועל-מנת שלא לפגוע יתר על המידה, שמנו ללעג ולקלס את החוק הזה. עוד חוליה בשרשרת של זילות החוק הפלילי באמצעות העמדה לדין במקרים אשר החוק הפלילי חסר אונים נגדם, וברובם ניתן היה ל"הרשיע" ולהעניש עונש מידתי ומאוד מרתיע, בדין משמעתי.
בקיצור, אנו מדברים על קלון ענק, ללא עבירה פלילית שרק הדין המשמעתי יכול להתמודד עמה שווה בשווה.
אז למה לא מופעל אצלנו הדין המשמעתי? ומדוע לא פועלת העמותה לאיכות השלטון לאכוף על נציבות שירות המדינה להפעיל את הדין המשמעתי?
לכך יש לי רק שלוש תשובות, אשר אני מאוד מקווה שלפחות השתיים הראשונות שבהן אינן נכונות:
1) הדין הפלילי של אנשי הצמרת הוא מקור פרנסה לרבים בסקטור הציבורי, מעסיק את טובי השוטרים, החוקרים, הפרקליטים - ואז אין להם פנאי להילחם בפשע (פשע זה נאחס - כי הכל חשאי וההצלחות קטנות), דין זה מפרנס טוב מאוד את בכירי הפרקליטים האזרחיים, אשר כידוע חלקם הגדול הוא גם חבר אישי של אותם פוליטיקאים, חלקו של הכסף בא מקופת המדינה - אז למה לגעת?(בעצת לגעת, לגעת, בכסף).
2) כי זו הדרך הקלה והנוחה ביותר לשחרר את מרבית הפוליטיקאים מכל מעלליהם, ככה מעמידים אותם לדין, מקבלים כותרות בעיתונים, מקבלים תדמית של לוחמי שחיתות, ובסוף הם צוחקים עלינו כל הדרך חזרה אל הג'אנק.
3) כי על-מנת שהנציבות תפעל היא צריכה נציב בראשה, והנציב אייךָּ, אייךָּ נציב שרות המדינה שמואל הולנדר? הגם אתה שותף ל-1 ו-2 או שסתם נרדמת בשמירה? או אולי שׂבעתָ כבר בתפקיד? מה בעניין פנסיה, אתה יודע, גמלאות?
