העֲלִיָּה השלישית לחֹמֶש - עֲלִיַּת העצמאות משדרת מעין מתגבר. מעין מתגבר תרתי משמע: מתגבר בזרם המים החיים המפכים ומתגבר על המכשולים בדרך. הזמן 16:30, והעולים, והתכסית האנושית, ותכסית השלטים במקום - אמנם עדַיִן שלטים בלבד; לא שכונות קבע, הכל - כמעין המתגבר. אמנם איננו יכולים עדיין להרים מסוק לאוויר כדי לראות את נהר העולים במלוא הדרו, וגם תקשורת מקורקעת למטה, אך כל הדיווחים מדברים על אלפים שבדרך. בהמשך, הכל מאומת: השעה 7 בערב, רבבת העולים כבר מתחילה לסוב לשבי שומרון ולרכבים שהותקעו במחסומים הרחוקים, אך משפחות עדיין מגיעות! ואלו שחייבים לסיים את הביקור, מלאי צער: בקושי התחילו להתבשם מהמקום ולהזדעזע מהחורבן הסתמי וכבר צריך להתחיל לסיים.
העליות לחֹמֶש, ובעצם כל פרויקט התיקון 'חֹמֶש תחילה', הכל אומר עֲלִיָּה במַעֲלֶה ובנִיָּה בשלבים. מַעֲלֶה, גם בבנין של של חֹמֶש עצמה, גם בבנין של שאר הישובים שהוחרבו לשווא, וגם בתיקון הגדול של הקלקול הרע והאווילי כולו - קלקול שכובס לשם השקר "הִנתקות". שלבים, כידוע, דורשים גם התמדה וגם סבלנות, ואת אלו מספקת חֹמֶש בשפע. העלייה הראשונה - עלית חנוכה - היתה ההבקעה. העֲלִיָּה השניה - 'עלית ניסן' היתה עֲלִיַּת סימון ההֵאֲחזוּת. העליה השלישית - 'עלית העצמאות' - היא עֲלִיַּת החיבור: חיבור המוני ישראל להר ול'חֹמֶש תחילה'. לא רק צעירים וצעירות בעלי כושר ובוגרי סָיָּרוֹת, אלא פסיפס מהמם של כל האומה היהודית: עוללים בני חודש (כולל אורי-שלום, שגם זכה לבוא בבריתו של אברהם אבינו, כאן, בחֹמֶש), משפחות בפריסה של 4 דורות(!), בוגרים, ואפילו הולכי-על-קביים!
בעֲלִיָּה הראשונה הצליחו להעפיל ולהבקיע קצת יותר מ-1000 עולים. עֲלִיָּה זו הוכיחה שניתן. ניתן לעצור את רכבת הנסיגות. ניתן לקעקע חוק אנטישמי. אין מקום לחוק שמגדיר מחוז שלם, מחוז שבשליטה מלאה של ישראל הריבונית, כ"יודנריין". ניתן לארגן את הציבור האמוני/הכתום לדרך מנצחת. ומהיכן הרוח? ובכן, באותה עֲלִיַּת חנוכה התברר שהיא בעצם חיה ותוססת, ואפילו לא רדומה. בעֲלִיָּה השניה סומנה המטרה: הֵאֲחַזות במקום. אמנם ההֵאֲחַזות הורדה בכוח 48 ש' אחרי, אך בעצם העלאתה התחדש מופת סבסטיה - בהתאמה לתנאים ולמצב הנוכחי. הֵאֲחַזות, זה כידוע משימת חיים כוללת: לא חלטורה חולפת. לכן, זה לא מפתיע שמ-4000+ עולים מחזקים נשארים 500+ לתמיכה במשפחות הגרעין. אבל עוד שלב סומרר.
והעֲלִיָּה השלישית - עֲלִיַּת העצמאות - היא מתבררת כעֲלִיַּת החיבור הכללי. עליה זו מבהירה חיבור של המוני ישראל לא רק למקום, אלא גם לדרך של 'חֹמֶש תחילה'. חיבור משרה ומעלה, אך גם חיבור מחייב ומטיל אחריות.
את גודל האחריות אפשר היה לנשום מכל אחד מרבבת העולים שעלו, ומהאלפים שהותקלו במחסומים המרוחקים ונאלצו להוסיף 10 ק"מ + למסע שגם כך אינו מקצועם ביום-יום.
את גודל האחריות אפשר להסיק - ובגאווה - מהטענות (חלק מהרבות בהן 'הפוגזתי' מובאות להלן בכפית הומור): "למה לא פיזרתם עוקבי מים בדרך?!". "הלכתי לפי השלט 'שרותים' ולא מצאתי שרותים מסודרים!". "האם אפשר להודיע ברמקול שנאבדה מצלמה, אבל שישמעו גם בצד השני של ההר?...". "למה לא סידרתם צינור עם ברז מים כמו בפסח?". "הלכתי לפי השלט 'מודיעין', ו'השבת אבידה' ולא מצאתי את הארנק שלי". "למה לא כיוונתם את ההסעות ל-08:00, לאחר שהיה ברור שהצבא יחסום ויקשה". "פינת ילדים שאיבדו את ההורים זה פה, או ליד הבמה". "זו הבמה? אני לא רואה במה!". וכו' כו'....
את האחריות הכבדה הזו צריך לשאת, ואת המסר אליו התחברו המוני ישראל - יש למלא. אין לנו את הלוקסוס להכזיב או לפשל כהוא זה, ואינני מרחיב כאן בעניין זה, גם אם זה מחייב לעלות לליגה בנושאי ארגון וגיוס משאבים.
והיה גם 'פרט' מדאיג ומעציב בכל העֲלִיָּה השלישית הגדולה. "נקמת" צה"ל בעולים: 'שימת הרגל' לעליה ביירוט מקדים של הרכבים רחוק משבי שומרון, וב'ייבוש' העולים בירידה. קשה להגיד שזהו פרט שהעיב על העֲלִיָּה השלישית כי לא היתה בו משום הפתעה, אך זהו פרט שמחייב טיפול מיידי. הנבזות הקטנונית של השליטים הנוכחיים (עדיין) של ישראל - החבורה שגנבה לנו את המדינה - אל מול הטובים והתורמים שבבני המדינה - ידועה ומוכרת. היא צרובה בהתעללות במגורשי קטיף וצפון השומרון ובשחיקת קיום ישראל ובטחון אזרחיה. הפעם, כנראה שהחבורה נדהמה מעוצמת הציבור המתחבר, והחליטו לעשות "הבה נתחכמה". להעניש ולטרטר במיטב יצירתיותה. יצירתיות שכמובן הולכת רק לנקמנות קטנונית בטובי בני ישראל ולא לניצחון מול אויבי ישראל. אכן, אין לצפות לשום דבר טוב מסתום-המשקפת, אך מדאיגה נפילת מפקד בצה"ל לתהום זו. אינני מכליל כמובן את כל צה"ל, כי כמובן הרוב המכריע של המפקדים שַֹמְחוּ יחד עם העולים - והתחברו, אך מספיק תפוח באוש אחד כדי להכתים את הרבים. לא ברור מה לצה"ל ולנקמנות קטנונית ומסוכנת בעוללים שקיבלו חום בהר למעלה. בעולים שקיבלו התקף אסתמה אחרי מסע מפרך להר. לא ברור מה לשיקום צה"ל למלחמה שבדרך, ולחזרה לקיא ההינתקות - על כל הסֵרוס הרה-האסון של יכולת הלחימה של צה"ל מול האויב האמיתי, שזו הביאה. בנפילה זו יש לטפל מיד!
אך, כאמור, נפילה זו, אסור לה להעיב על כלל העֲלִיָּה השלישית - עֲלִיַּת החיבור הכללי, ואני מעריך ומאמין שהיא לא תעכב כהוא זה, את יישום חֹמֶש תחילה.
