האיש החלול

לא מזמן ראיתי במוזיאון בקיסריה תערוכת פסלים ובהם ראיתי את הפסל הנראה כאן! הפסל נקרא, בטעות, ע"י יוצרו:"ניוטון". האסוסיאציה הראשונה שקפצה לי לראש היא נושא משרה ציבורית במדינת ישראל - חסר לב, חסר מוח, בעל בלורית גדולה (שמצטלמת טוב) וביצים קטנות, המחזיק את החוק (המשקולת - האנך המעידה על חוקי הטבע במקרה זה חוק המשיכה), רחוק מגופו ובאחיזה רופפת, כרוצה לומר: ברצוני אני שומר על החוק וברצוני אני מפיל את משקולת החוק על הארץ ורומס אותה, ברצוני מטילה על מישהו אחר. כלומר החוק הוא יחסי ותלוי מי מחזיק בו ומה הוא עושה עמו, ממש כאנך שבהיותו בידי בעל מקצוע מאפשר בניית קירות ישרים ואיתנים ובהיותו בידי נושא משרה ציבורית, משתמש בו הלה, כ"קלע דוד" לחסל את אויביו. נושאי משרה ציבורית בארץ כיום נראים כמו העתק מדויק של התמונה, וזאת גם ללא צילום רנטגן. אנשים קטנים ללא חזון, ללא ערכים, שהביאונו, כולם ביחד וכל אחד לחוד למצב מאוד מאוד קשה. פקידים ממשלתיים ברמות שונות, בצבא, במשטרה, במשרדי הממשלה השונים ובצמרת עצמה הם שהביאונו הלום. לאחרונה אני מנהל שיחות עם חלק מבוני הארץ, אנשים בני שמונים +, שהקדישו את חייהם (לא כאמרה שחוקה ושקרית של גנרלים) לבניין הארץ. בשיחות מתברר, שהמסר של המייסדים לא עבר לדורות הבאים וצאצאיהם, הפכו לאנשים שמקדישים את כל חייהם בעיקר... לעצמם. רובם ככולם של בוני הארץ עמם נפגשתי, מעריכים שלא יתרחש שינוי לטובה במצב עם ישראל במדינת ישראל בזמן הקרוב. הגדיל ואמר יהודי בן 92: "כשהמשיח יבוא ייתכן ולא ימצא פה יהודים". בהמשך הסדרה נתאר את האנשים החלולים במשטרה, בצבא, בפרקליטות, בבתי המשפט ובממשל. נוכיח שמרבית הצמרת הממסדית בישראל מורכבת מאנשים חלולים וגם נציע הצעות. האיש החלול בצבא "תודעת השירות" - לאחרונה סיפר לי רס"פ במילואים ומנתח מערכות ב"סדיר" (ב"שירות" האזרחי) על התובנות שיש לו לגבי הצבא, מאירוע קטן וחסר חשיבות לכאורה. באחת התעסוקות שהשתתף בהן, הגיע רכב צבאי לתקן את אחד מרכבי היחידה שהתקלקל. על הרכב, כמו ברכב של חברה היה רשום המשפט: "שירות 24-7" כלומר שירות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. דווקא נחמד לא? שאלתי, והוא ענה: ממש לא!! משפט הזה משקף שה"ראש" האזרחי חדר לצבא. תודעת שירות ולא תודעת שליחות, מדדים אזרחיים ולא מדדים צבאיים, הקצונה הבכירה לומדת כלכלה ומנהל עסקים במקום מקצועות צבאיים, גנרלים הופכים למנכ"לים. אכן מבט קצר על רשימת האלופים והשכלתם אנו רואים שההגדרות מדויקות: רמטכ"ל - תואר ראשון בכלכלה סגן הרמטכ"ל (חלוץ) - תואר ראשון בכלכלה ושני בניהול. ראש מודיעין - תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל. ראש אגף טכנולוגיה - תואר ראשון במנהל עסקים ומחשב. ראש אגף כוח אדם - תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וכלכלה תואר שני - ניהול משאבים אסטרטגיים. ראש אגף מבצעים - תואר ראשון בהיסטוריה כללית ולימוד במכללה ללימודי צבא וביטחון בארה"ב? ראש אגף תכנון - תואר ראשון במדע המדינה. מפקד חיל האוויר - תאר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב ותואר שני בניהול מערכות. מפקד זרוע היבשה - תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדע המדינה ותואר נוסף בניהול משאבים לאומיים. מפקד חיל הים - תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני במנהל עסקים ובוגר(?) מכללה לביטחון לאומי של הצי האמריקני. חוסר מקצועיות בצבא הישראלי, העוסק בדיני נפשות, כמו רפואה ומשפט, ההכשרה של קצין היא כארבעה חודשים עד שמונה חדשים בניגוד לצבאות המערב שם ההכשרה היא של 3 שנים לפחות. הדהירה בסולם הדרגות והתפקידים לא מאפשרת לאף בעל תפקיד להתמחות במשהו ונביא פה שתי דוגמאות: אלוף ראשון בשנת 1977 התגייס לחטיבת הצנחנים. בשנת 1979 סיים קורס קצינים ושירת כמ"מ וכמ"פ בצנחנים. בשנת 1987 מונה למפקד גדוד "אפעה" בחטיבת הצנחנים. בשנת 1989 מונה למפקד יחידת "שלדג" בחיל האוויר. בשנת 1992 מונה למפקד חטיבת מילואים בצנחנים. בשנת 1994 מונה למפקד חטיבת יהודה באוגדת יהודה ושומרון. בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת הצנחנים. בשנת 1997 יצא ללימודים אקדמאים בארה"ב. בשנת 1998 מונה למפקד אוגדת מילואים בפיקוד הצפון. בשנת 1999 מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון. בשנת 2000 מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון. בשנת 2001 מונה למפקד גיס צפוני. בשנת 2002 מונה לאלוף פיקוד צפון. אלוף שני בשנת 1980 מונה למג"ד. בשנת 1982 מונה לסמח"ט. בשנת 1984 מונה למח"ט חטיבה מרחבית בפיקוד צפון. בשנת 1986 מונה למפקד חטיבת גולני. בשנת 1988 מונה לקצין אגף מבצעים - פיקוד צפון. בשנת 1990 מונה למפקד אוגדת שיריון. בשנת 1992 מונה למפקד יחידת קישור - לבנון. בשנת 1996 מונה לאלוף - עוזר ראש אג"ם. בשנת 1998 מונה לאלוף פיקוד צפון. (פיקד על נסיגת צה"ל מלבנון) בשנת 2002 מונה לסגן הרמטכ"ל. בשנת 2004 השתחרר. התפקיד הארוך ביותר הוא 4 שנים. לשם קנה מידה, רופא רק אחרי 5 שנים של התמחות במקצוע מסוים הופך למומחה (הגדרה משפטית) אבל אחרי 10 שנים הופך למומחה באמת. "האמונה בצדקת ה...כסף" או מהי יושרה מקצועית לעומת ג'וב טוב? חינוך חיילים צעירים מתבסס על מורשת קרב, המהווה אוסף סיפורי גבורה של יחידים לאורך זמן מרבי של שבועות בודדים, בהם ביצעו מעשי גבורה תוך סיכון חייהם, על-מנת לבצע את המשימה או להציל חיי חברים לנשק. מתברר שהרבה יותר קשה להיות גיבור לפני המלחמה, שם לא נדרש סיכון חיים אך נדרש סיכון הקריירה. ואתן שתי דוגמאות: בשירות המילואים שלי יצא לי לשרת אחרי הסכם אוסלו בצפון השומרון. פעם ראשונה שנחשפתי למפת אוסלו בשומרון שם הכביש בשליטה ישראלית והשוליים שוליים מוסלמיות. בהסכם אוסלו השתתפו בוודאי עשרות רבות של קצינים שהביעו את דעתם על תוואי הגבול (הזמני) אך עם אישור ההסכם אף אחד, אבל אף אחד, לא קם ואמר שהוא כקצין בצה"ל שצריך להגן על אזרחי המדינה הגרים בצפון השומרון, ועל חיילי צה"ל, לא יוכל לבצע את משימתו ולכן הוא מתפטר. זאת ללא כל קשר לעמדתו הפוליטית, רק בגלל חוסר יכולת מבצעית. לאף אחד, דתיים כחילונים, ימנים כשמאלנים לא היתה יושרה פנימית, שגברה על תאוות הקידום. ואכן במהלך אותו שירות המילואים, כמו לבסס את ההנחה, הותקף סיור ממארב לצד הדרך המוסלמית והיורים הלכו באטיות לבית בכפר הסמוך ולא התפתח כל מרדף כי מרדף הוא יכול היה להיות רק בשטח בריבונות ישראלית. זוהי דוגמה לכך שמעשרות רבות של קצינים אף אחד לא קם ואמר אינני יכול לבצע את המשימה. כולם המשיכו בתקווה שבתקופת שירותם בגזרה לא יקרה שום אירוע והם יוכלו להמשיך בשקט לתפקיד הבא, תפקיד הכולל שיפור התנאים הכלכליים. או כדברי הגשש "אמונה בצדקת ה.. כסף ולא אמונה בצדקת הדרך. כדאי בהקשר זה לזכור את אחד האנשים היחידים בהיסטוריה ש"שם את המפתחות על השולחן" והתפטר לפני המלחמה. המקרה הוא לא כול כך ידוע, של רמטכ"ל הצבא הנאצי, לודביג בק. היטלר קרא לרמטכ"ל והורה לו להכין את הצבא לפלישה לצ'כיה, יום אחרי נסיעת צ'מברלין, במידה והשיחות יעלו על שרטון. לודביג בק העריך שהצבא הגרמני יספוג תבוסה קשה בשתי חזיתות, צרפתית וצ'כית והתפטר. כן שמעתם טוב הוא ה ת פ ט ר!!! לא בממשל דמוקרטי, כי אם בעריצות מטורפת, תוך סיכון עתידו המקצועי ויכולתו להמשיך לנשום אוויר. ולא מדובר פה ברמטכ"ל פציפיסט או מתנגד לעקרונות מרחב המחיה העולמי שבו דגל היטלר המטורף. התפטרותו נבעה ממניעי יושרה מקצועית בלבד! ניתוח כשלים לפני 2,000 שנה כתב יהודי בשם יוסף בן מתיתיהו את ספרו "מלמות היהודים" ובו בספר ג', פרק ה', פסקה ו', הוא מתאר את הצבא הרומאי: "והם אינם יוצאים למלחמה בלי עצה (ישוב-הדעת) ובמקרה (באקראי), כי כל דבר נעשה תמיד במחשבה ולעת גזרם דבר הם ממלאים אותו מיד. על-כן כמעט אין הם שוגים במעשיהם, וכאשר יכשלו פעם, יתקנו את המעוות על-נקלה. והם חושבים, כי טוב להם אם יקרה אותם פגע בעשותם דברם במועצות ודעת מאשר תבוא עליהם טובה במקרה (בהיסח הדעת), כי הטוב אשר הגיע לאדם פתאום משיא אותו לעשות דבריו בקלות-ראש. ולעומת-זאת תלמד בחינת השכל את האדם - הבוש מתוחלתו-לבקש עצה ותחבולה לבל ישנה הדבר עוד פעם, כי הטוב הבא לאדם מבלי דעתו אינו פעל ידיו של המקבל, אולם בהתגולל עליו צרה בדבר הנעשה בהשכל ובדעת מצא ימצא תנחומים, בהכירו כי מלא את דברו בכובד-ראש." או במילים אחרות: תכנון, נחישות, תיקון טעויות תוך כדי תנועה, הפקת לקחים לבל ישנו טעויות. כל זה כבר היה אצל הרומאים אבל לצה"ל זה כנראה עוד לא הגיע. יוסף בן מתיתיהו מספר שהשיטה עבדה ומבחן התוצאה מוכיח זאת (ספר ג', פרק ה, פסקה ז'): "... היפלא אפוא הדבר, כי העם, אשר העצה והתבונה עוברות בראש מערכותיו וצבא בעל מעשים מה ממהר למלא אחרי העצה - הרחיב את גבולות ממשלתו עד נהר פרת במזרח וים אוקינוס במערב ועד משמני ארץ לוב בדרום והנהרות איסטרוס (דונה) וריינוס בצפון...". בספר זה (ספר ג' פרק א' פסקה ג') מתאר יוסף בן מתיתיהו איך בחר נירון במצביא ל"השכנת שלום" במזרח התיכון, וכך הוא כותב:" ומצא, כי רק אספסינוס הוא האיש הדרוש לחפצו והוא לבדו יוכל לקבל עליו את כובד המלחמה הגדולה הזאת, כי הוא איש-מלחמות מנעוריו, ושיבה זרקה בו על שדה-הקרב (ניסיון קרבי עשיר ולא מרוץ מבוהל לצמרת שלא עבר בשום קרב - א.נ.), וזה מכבר הקים שלום בארצות המערב (שלום במובן של שקט לאחר חיסול פיסי של המתנגדים - א.נ.), אשר החרידון הגרמנים ממנוחתן, ובחרב ימינו הכניע את ארץ בריטניה, אשר לא נודע שמה עד היום ההוא...". בצה"ל הקידום הוא כה מהיר עד שרמטכ"ל לא מספיק לאסוף כמה שערות שיבה ולא מספיק לצבור ניסיון בתפקיד כלשהו, למזלם של מרבית הגנרלים, לא יצא להם להילחם (כגנרלים) בתפקידם. דם חדש לאחרונה יצא לי לדבר עם מספר קצינים צעירים ומוכשרים (מהיכרות אישית), שנבחרו ע"י מפקדיהם להמשיך לקרירה צבאית, בחיילות שונים. כול הקצינים סרבו והטענות שהעלו הן: 1. הקצונה הבכירה מבטיחה תמורת התחייבות לשירות קבע ארוך, הבטחות כגון תנאי שירות, מסלולי קידום ולימודים אקדמיים אך לא יכולה לקיים וקצינים הנמצאים במסלול קידום נאלצים להפר חוזה ולפרוש. לחוסר האמינות יש שני פנים, האחד יושר אישי מפוקפק של קצינים בכירים והשני חוסר היכולת של קצין בכיר לספק את תנאי החוזה כיוון שהוא לא תלויי בו אלא כמו באזרחות "במשרד האוצר" של הצבא. 2. חוסר מקצוענות, חוסר יעילות ורמה מקצועית נמוכה שמהווים סביבת עבודה רעה. 3. תרבות חיפוש האשמים במקום הפקת לקחים. כיוון שאת התפקידים צריך לאייש, אז מגיעים לתפקידים או קצינים גרועים, או חסרי ניסיון, או שניהם גם יחד. את התוצאות נרגיש כנראה בקרוב. ועדת וינוגרד וסיכוייה לשיפור המצב ועדת וינוגרד מורכבת מאנשים נחמדים וישרים אבל זה לא מספיק לצורך ניתוח כשלים. נראה שעוד פעם יופקו לקחים אישיים ברמה משפטית אך לא יופקו לקחים מערכתיים מתבקשים. קיימים שני לקחים המערכתיים מיידיים: 1. בנייה של מספר תוכניות להכשרה ואימון של חיילים סדירים וחיילי מילואים, הרצתן על מספר יחידות ובדיקה מושכלת של הטובה בניהן. 2. הכנסת מומחי תקשורת למערך הצבאי ולא מישהו עלוב ברמתו של דובר צה"ל. בהזדמנות זו כדאי לזכור מאמר שנכתב בסוף מלחמת לבנון השנייה הדן בנושא זה.