על שביתת הסטודנטים

לפני למעלה מארבעים שנה, כשהייתי סטודנט בימי דני האדום, מנהיג מרד הסטודנטים בפריס ניתן היה להבין כיצד הפילוסופיות שהילכו אז (הרברט מרקוזה: האדם החד ממדי) ואינן אומרות היום לרבים מן הקוראים דבר, ביטאו גלי מחאה נגד הממסד, ובסופו של דבר נגד כל סמכות. מורי ברוך קורצוייל, שהיה סוג של מונרך אוהד פרנץ יוזף, אמר שהיה עולה על מגדל האוניברסיטה ויורה בסטודנטים. באותם ימים הייתי סגן עורך עיתון סטודנטים "בת-קול", העורך והמייסד היה אריאל רוזן צבי, חברי הטוב, שלימים היה מועמד לשופט בבית המשפט העליון וכיהן כחבר וועדות משפטיות חשובות. מאז 1969 ערכתי את העיתון. גם אז התנגדתי לשביתות הללו. בסוף החודש, אפשר יהיה לראות את הכתבות שהיו בבת-קול, המסות, הראיונות עם אשכול, גולדה, פרס, דיין ובן-גוריון לצד בובר, סימון וכו', ובעיקר מאמרי מערכת של אריאל והמדורים הסאטיריים. זאת ביום השנה לפטירתו של אריאל רוזן צבי, שיתקיים בבית צ'ימבליסטה באוניברסיטת תל אביב ב-31 במאי. סליחה על התאריך הנוכרי. כך ניתן לעקוב שנה-שנה אחר עקבות שביתות הסטודנטים הממושכות וההרסניות שהיו אז בגלל פשרה של מאה שקלים, וכך כמובן יהיה גם עכשיו. המניעים של הסטודנטים, התגובות של המרצים ושל ור"ה ניתנות להסברים, אבל אין לי הסבלנות לעשות זאת. חבל על זמן. המדינה נהרסת מאותן הסיבות. כשהייתי אב צעיר והייתי צריך לשלם שכר לימוד לבני (חמישה ילדים) לגן טרום-חובה או לישיבה-תיכונית ראיתי ששכר הלימוד בגן לילד אחד בלבד עולה על שכר לימוד באוניברסיטה. אני עצמי למדתי בשתי אוניברסיטות. במקביל, עבדתי באותו זמן בשתי משרות מלאות כמורה ועוד חלטורות ושילמתי את כל שכר הלימוד ללא הנחות. לא קיבלתי תמיכה מהורי ופירנסתי משפחה. המניעים לשביתה אינפנטיליים. אם ועדה פופוליסטית אחת הקנתה לסטודנטים זכויות שלמעשה לא ממושו מדוע לא יכולה לבוא ועדה אחרת ולשנות? כפרופסור מן המניין אומר: לא משנה לי שיקחו ממני חלק זכויות השבתון (9,000 דולר לחודש כשאתה מוכרח לנסוע לחו"ל) ועוד זכויות, ושיעבירו לסטודנטים נזקקים באמת, אבל אלה שבאים עם כלי רכב לאוניברסיטה מה הם מבלבלים במוח. שישלמו עוד 1,000 ש"ח, לא יזיק. שנית, לא דומה סטודנט במדעי הרוח והחברה לסטודנט במדעי הטבע מבחינת גמישות הזמן ויכולת החלטורה, ולכן סטודנטים במדעי החברה בסגול, או מדעי האנרכיסטים שישלמו פי שניים מסטודנטים במדעי הטבע.