אנו עדים במאה השנים האחרונות לתקומת עם ישראל לדורותיו לתופעת הגדרת "הנאורות", כאשר יהודים חילונים מנכסים לעצמם את תוארי הנאורות בעודם בזים ומטילים עפר ובוץ בעמיתיהם הדתיים בתואנה כי הללו מייצגים את היפוכה של הנאורות, את שלטון הדת החשוך והמדכא. הומנם?
על-מנת להסיר בדל של ספק עלינו לציין כי אכן קיימים חלקים בעמנו המזוהים עם הזרם החרדי האולטרה-אורתודוכסי אשר חשכת מנהגיהם ומחשבותיהם הביאום לשלילת מדינת ישראל וחלקים נרחבים בעם היהודי. אמת. אך האם אותם אולטרה-שמאלנים, אנרכיסטים, מהצד השני של המפה הפוליטית טובים מהם? האם תמיכה בלתי מסויגת בזכות השיבה הפלשתינית, מדינת כל אזרחיה (עם דגש על רוב פלשתיני עדיף ומועדף) ושלילת מדינתו היהודית של העם היהודי טובים מנטיתם של אותם דתיים אולטרה-אורתודוכסים? הרי כל בר דעת ימצא כי אלה גם אלה מהווים סכנה קיומית לעמנו במידה ולא נשכיל לעוצרם ולהכילם מבעוד זמן.
לכן עלינו לבחון את הזרמים המתונים יותר בעמנו ולהשוות "תפוזים לתפוזים", דתיים מתונים לשמאלנים, ימנים ומרכז מתונים ובמידה ונעשה כך כאשר אנו בוחנים אותם בכלים השווים לכל נפש וזרם נהיה מופתעים להיווכח כי הנחותינו הראשוניות אינן כה ברורות ומובנות.
ובאם תובנה זאת כה ברורה לנו מדוע אנו החילונים כה אצים רצים לגנות את הזרמים הדתיים בעמנו כחשוכים בעוד אנו מהדרים עצמנו בנוצות הנאורות? נקודה למחשבה... האין אנו החשוכים בסיפור זה? באם אנו, החילונים איננו מוכנים לקבל את השונה והאחר כאשר הינו דבק באמונתו מבחירה וללא כפיה, האין אנו היפוכה של נאורות?
האם דאגת הקהילה הדתית ליחיד אינה נאורות? האם דבקותם של בני הזוג בערכי המשפחה והכבוד ההדדי אינם נאורות? האם הדחף החיובי, המוערך הבלתי ניתן לריסון למען שלום הילדים, רווחתם, השכלתם ולפיכך עתידם אינה נאורות? וכך האם אנו החילונים, עם יד על הלב, כולנו אכן מחזיקים בערכים אלו? ולכל אלו הקופצים בכעס צדקני להגיב נגד הדברים הרשו לי רבותי להזכירכם את אלימות הנוער "שלנו", את רמת הלימודים הנמוכה והשנויה במחלוקת, את צריכת הסמים המטורפת, את הילולות בתי השימוש במועדונים, את נטיית הנוער לאבד כבדם הצעיר לשכרה, את אבדן הערכים, את אבדן ה"אנחנו" ועליית ה"אני ואפסי עוד".
האם זוהי נאורות? נו באמת. ומי האחראי הראשי למצב זה, הנוער? ודאי שלא, אנו ציבור ההורים החילוני הנושאים באחריות הישירה לקלקולי הנוער ד'היום וציבור הבוגרים של המחר. אל לנו להסתכל סביב בחיפוש אחר אשמים, האצבע מופנית אלינו ישירות.
לעתים ונדמה כי ההיסטוריה אך חוזרת על עצמה. לעתים נדמה ולא בכדי, כי אבותינו מקדמת דנא כבר חוו את שאנו חווים כיום, הם כבר עברו התפרקות ואובדן ערכים בהיסטוריה הרחוקה של עמנו וכבר מקדמת דנא קבעו את הכללים והחרמות השורים עמנו כאן ועכשיו בקרב הקהילה הדתית, על-מנת שלא להיקלע שוב למצבים מעין אלו.
האם אין אנו, הלכה למעשה מקיימים כיום בחלקים נרחבים מהתנהלותנו ובצורה הולכת וגוברת את הפרדת נשים וגברים ברחוב, במקומות העבודה, במקומות הבילוי אשר מהווה את הסמן הימני בגינוי החרדים ע"י הציבור החילוני. הסיבה אינה חשובה לצורך ענייננו ובקצרה, נועדה ליצור ההפרדה על-מנת להגן על מיני האדם מפני בני המין נגדי. לעיתים ונדמה כי המקום הבטוח היחידי לאיש להיות במחיצת אישה הוא אך ורק התא המשפחתי. רגע, רק רגע, האין כל זאת נאמר ונעשה הלכה למעשה לפני דורות רבים כל כך ע"י עמנו כאשר ברובו שמר תורה ומצוות? האין ההיסטוריה הסוציאלית של עמנו חוזרת על עצמה? כפי הנראה כיום מגמות אלו רק תלכנה ותחרפנה. האם למצב זה ברצוננו להגיע?
אכן לנו החילונים חשבון עם הסקטור הדתי. חלקנו שונאים אותם שנאת נפש. לעתים דומה ואותם חלקים בנו אימצו את אותם הכלים האנטישמיים שכה היו חביבים על הגויים וגישתם השוללת יהודים. הכיצד הם, הדתיים מעיזים להציב דמות מראה לפני עינינו, להצביע על כישלונותינו בחינוך ילדינו, לבוז לנטיתנו להוליד ילדים ולנטשם ריגשית ולעיתים אף פיזית, להעדיף את עצמנו וטובתנו, הקריירה והנהנתנות שלנו על פני טובת ילדינו הכיצד מעיזים הם? ייבושו וייכלמו להם. מי הם הטיפוסים האלו אשר יגידו לנו כיצד לחיות את חיינו. הכיצד מעיזים הם להיות כה שונים ולדבוק בשוניים ובכן רבותי, הפתעה, אנו יכולים ללמוד דבר או שנים מאבותינו כפי המתבטא בימינו אלו בהתנהגות הסקטור הדתי. עלינו להכיר בכך כי אפשרי הדבר שמה שכבר שכחו אבותינו בנוגע לנאורות אנו בעת החדשה נראה כי לא החלנו אף ללמוד משמעו של מושג זה בשלמותו.
האם הכל שפיר בממלכת הסקטור הדתי? מובן שלא. ללא כל ספק העולם החרדי חייב לפתוח עצמו להשכלה הכללית הגבוהה בד בבד עם בניית ההגנות המתאימות מפני תופעות ההתיוונות האלילית הפושות בעמנו. על העולם החרדי לערב עצמו בקהילה החילונית השפויה, היהודית, הציונית והדמוקרטית תוך שמירה ושימת דגש על זהותו היהודית-אמונית בתוך תהליך זה. עליו לנתק עצמו מגישת השנור ועבודת הפריץ אשר כה אפיינוהו בגלות. עליו להשתתף בבניין והגנת הארץ שווה בשווה עם הזרם החילוני.
מאידך, הסקטור החילוני יכול וצריך לקבל את הצדדים החיוביים אצל שומרי אמוני היהדות וישראל כפי שתוארו לעיל, עלינו כולנו ללמוד לכבד את האחר והשונה בעמנו, זוהי נאורותנו. עלינו להבין כי הזרם הדתי בנו הוא נושא דגל יהדותינו לפני כל המחנה ובעתות מצוקה יעזור לנו לחזור הביתה לחיק יהדותינו, דרך זו תבטיח את אחדות העם ועל-ידי כך קיומו. לעתים אנו מתעלמים מעובדה פשוטה והיא כי הסכנה העיקרית לקיומנו אינה נחה מעבר לגבולותינו אצל החיזבאללה, אירן וסוריה, אלא ממש כאן בינותינו, בחוסר אחדותנו ובפרוד הפושה בנו, כוחנו הוא באחדותנו.
