מלחמת לבנון 2 עדיין לא הסתיימה, למרות שהפעולות המלחמתיות צבאיות הסתיימו. המלחמה לא הסתיימה כי החטופים בצפון ובעזה לא הוחזרו. המלחמה - נמשכת באפיקים אחרים, דיפלומטיים ומדיניים, במו"מ חשאי וגלוי, בהתערבות מדינית ומתווכים זרים עד להשלמתה.
כאשר מדינה ריבונית נלחמת במדינה ריבונית עוינת, בדרך כלל, עם סיום המלחמה מתחיל שלב של החלפת שבויים שלוקח זמן, אך בסופו של תהליך מייגע לבסוף מתבצע. עפ"י כללי המשפט הבינלאומי דיני המלחמה ואמנות ג'נבה.
כאשר נלחמים בארגוני מחבלים, המצפצפים על המשפט הבינלאומי, מצפצפים על ארגון בינלאומי כמו הצלב האדום, לא כפופים לשום הסכם או נוהל בינלאומי, המצב שונה. מאחר שארגוני המחבלים, בראשות החמאס, החיזבאללה ויתר הארגונים הרשמיים או הקיקיוניים - לא "שמים" על הקהילייה הבינלאומית והאירופית, ואלה מצידם מגמגמים, מתנהלים באיטיות וברפיון וללא תגובה הולמת, הנושא של החזרת חטופים/שבויים הופך ל"שוק פרסי" שתוצאותיו מי ישורנו.
הממשלה בראשות אולמרט, עם יציאתה לתגובה שהפכה למלחמת 33 הימים, היתה חייבת וטוב שהצהירה שאחת ממטרותיה היא החזרת השבויים. זו היתה חובתה זאת היתה משימתה, גם אם באמירתה היה ידוע שהיא קשה למימוש.
גם ועדת וינוגרד, הפרשנים, המבקרים למיניהם לא שוכחים להזכיר נושא זה, בכל אחת מכתבותיהם והופעותיהם בתקשורת. עכשיו תארו לעצמכם - את כל אותם המבקרים והידוענים, מה היה קורה אילו הממשלה ואולמרט היו מודיעים על תגובה צבאית קשה או יוצאים למלחמה נוסח לבנון 2 - בלי להציב את החזרת השבויים כמטרת יעוד של המבצע - הארץ היתה רועשת, התקשורת רועשת והאופוזיציה משתוללת מזעם. את ההודעה של אולמרט יש לראות כ"הצהרת כוונות" כנה רצינית ובמקומה.
כבר אמרתי זאת בעבר, במאמרים הקודמים על המלחמה, העמדת מטרות גם אם הן נראות רחוקות או קשות להשגה - חייבות להיות מוצגות בפומבי, בפני מבצע מתמשך שהופך למלחמה. וכפי שאמרתי לעיל - המלחמה לא מסתיימת עם הפסקת האש, נסיגה לקוו הבינלאומי וסיום הפעילות הצבאית - המלחמה תסתיים עם החזרת החטופים.
כדי למנוע ספקות - על הממשלה וצה"ל, לעשות הכל ומעבר לכך, כדי להשיב את הבנים לגבולם, חטופים, נעדרים וחללים - ממלחמת לבנון 2 - והמלחמות הקודמות.
על המשפחות, שיקיריהם בשבי, לנדנד לממשלה שלא תשכח את יעודה ותפקידה. אבל על הממשלה לא להיכנע לסחיטה, למניפולציות לתרגולים תקשורתיים ומשחק ברגשי האזרחים ומשפחות החטופים - שבאים מצד ארגוני המחבלים ובראשם חמאס וחיזבאללה.
חסן נסראללה גילה את הרגישות הישראלית לחיי אדם, לחיי צה"ל ולוחמיו, והוא לוחץ על נקודה רגישה זו, בכל כוח הרוע שבו. אבל הממשלה, אסור לה להישבר ולהיכנע ובוודאי לא לרדת על ארבע - מול דרישות בלתי סבירות ובלתי הגיוניות של ארגוני החבלה. יש גבול לכמות האסירים ובמיוחד להרכב האסירים, שניתן להחזיר תמורת חייל שבוי. הדרישה למאות מחבלים כשבתוכם רוצחים המוניים, מבצעי פיגועים נוראיים ומנהיגים נוסח ברגותי - היא בלתי נסבלת, בלתי מידתית ובלתי ניתנת לביצוע, עם כל הכאב והרגישות למשפחות.
שהרי אם הממשלה תיכנע לדרישות אלה, לא יהיה צורך יותר בפיגועים, בקסאמים, במחבלים מתאבדים, ודי יהיה בחטיפת חייל או אזרח, כדי להתחיל במחול שדים מתמשך של מו"מ על אלפי אסירים ביניהם בעלי דם על גופם ונפשם. זה מצב שמדינה ריבונית, עם כבוד עצמי ומעמד כלפי פנים וכלפי חוץ, לא יכולה להרשות לעצמה.
אני תמה - איפה נעלמה היצירתיות הצה"לית המפורסמת, איפה הפעולות הנועזות שהוציאו שם וכבוד ליחידות המיוחדות, איפה המבצעים שחלקם נלמדים באקדמיות הצבאיות בכל העולם. רוצה לומר בפשטות - חטיפת חייל/אזרח תלווה מיידית ע"י חטיפת סדרת מנהיגים מקהיליית המחבלים, החל מהראש ומטה לצורכי מו"מ והחלפת שבויים.
חטיפת חייל/אזרח - תלווה בביצוע "סיכולים ממוקדים", בים, באוויר וביבשה, לא כפעולה חד פעמית אלא כשיטה מתמשכת מכאיבה, עד שהטכניקה הזו לא תשתלם ולא תהיה כדאית.
לכן עצתי לכל המבקרים התוקפים את ראש הממשלה להירגע ולבדוק את עצמם - מה הם היו אומרים לעניין השבויים - מציבים אולטימטום שאם לא יוחזרו החטופים/שבויים - אנחנו נתקוף - נגיב, והמחבלים שותקים וצוחקים ומה אז? יוצאים למלחמה? לכן, לדעתי בנקודות שהממשלה וראשה טעו, כשלו או שגו - חובה להדגישן אך אם יש גם נקודות שעשו, כי התפקיד והמצב מחייב או יש הישגים, והיו הישגים לא מעטים במלחמה זו, הן מהבחינה הצבאית והן מהבחינה המדינית, גם כאן החובה להציגם ולהדגישם, ראה לעניין זה את המאמר: "הפרק החסוי של וועדת וינוגרד". והערות לסיום:
א. אם יעשו סקירה קצרה ותמציתית, של רוב המלחמות של ישראל ועמי העולם, נראה שהמטרות שהוצגו בתחילתן לא כולן מומשו בסופן.
ב. במלחמה כמו בפוליטיקה - מציגים מטרות שהן הצהרות כוונות, בתחום הצבאי, ביטחוני, חברתי, כלכלי - אך לא כולן מתממשות.
ג. כל מצע מפלגתי לפני הבחירות נראה יפה מבטיח ומעודד ומה שנשאר ממנו - לא תמיד דומה למקור.
ד. במלחמה כמו בפוליטיקה - התנאים, השינויים הפתאומיים, שינוי המגמות תוך ואחרי האירועים משנים ומגמישים את המטרות ואת היעדים.
ה. אך עם זאת, עלינו לשאוף להנהגה, לממשלה ולמנהיגות אמינה, אמיצה, ישרה ואחראית. גם אם עליה לשנות כיוון או יעד תוך כדי תנועה.
ו. חסן נסראללה משבח את ממשלת ישראל על טיפולה ודאגתה לשבויים. אין זה משנה שיש לו מטרה פוליטית משלו בנושא - כדאי להאזין לו וללמוד.
